פרק... מוזר |ספויילר|
דבר ראשון, בפעם הראשונה באמת הייתה לי אסוציאצית שואה רצינית. כשהארי חשב על כל הילדים המסכנים שאורזים את המזוודות שלהם ובטוחים שהם הולכים להוגוורטס, כשבעצם הם בחיים לא יגיעו לשם ואולי אפילו לא יראו את המשפחות שלהם יותר... ממש שואתי! זה גרם לי לחשוב, מעניין עם בעוד 50 שנה יקומו אנשים ויגידו שכל הסדרה זה בעצם אלוגריה על השואה, כמו עם שר הטבעות שאין שום קשר בינה לבין מלחמת העולם השניה ועדיין מלא אנשים בטוחים שכן. אוי, לופין לופין לופין. מצד אחד גם לי היה מוזר איך שהוא התנהג בקטע הזה (ויכול להיות שזה שוב פולימיצי אבל כמו שאח שלי אמר - אין עוד שיקויים בעולם הזה מלבד פולימיצי?!?) מצד שני, אני לגמרי מבינה אותו. הוא איבד בערך כל בן אדם שאי פעם היה יקר לו, ופעמיים את סיריוס! הוא היה מנודה רוב חייו, הוא נשוי למישהי שהוא לא אוהב (אני החלטתי שהוא לא אוהב אותה וזה מספיק לי!

וגם אם הוא אוהב אותה, הוא מלא רגשי חרטה והוא אומלל... יש תיאוריה בפסיכולוגיה שאומרת שמי שתהליך ההתבגרות שלו לא היה טנורמטיבי ואפילו נראה כאילו הואץ (התמודדות עם מוות ואובדן נגיד), תמיד ישאר בו משהו ילדותי, לפי הגיל בו חלה ה"טראומה." אפשר לראות את זה נפלא בסיריוס, איך כל השנים באזקאבן השאירו אותו נער צעיר, בעצם גם ההתבגרות של לופין נקטעה. אסור לשכוח שלופין הוא לא פחות קונדסון מהאחרים, פשוט התפקיד של לופין היה לשמור אליהם. כל עוד סיריוס עדיין היה שם, התפקיד הזה עדיין היה שלו. עכשיו, לעומת זאת, הוא שוב פעם לבד, כלוא (במחינתו) והנה שלושה קוסמים צעירים שהולכים להציל את העולם ומה הוא יעשה? ברור שהוא יעדיף להיות איתם! אני בשוק שפרד, ג'ורג' וג'יני לא מצאו דרך לארוב לשלישייה ולהכריח אותם להצטרף למסע!