טוב, אז זה יהיה ארוך ../images/Emo58.gif
היה פרק טוב באופן כללי, הרבה קטעים שהחזירו אותי קצת לעונות היותר מוצלחות של הסדרה (1-2-3).
מה אהבתי, מה לא ולגבי מה אני מתלבטת:
ההתחלה הייתה גאונית, היה כ"כ כ"כ ברור שמרדית' נשברת בכאילו רק כדי שהפסיכולוג יאשר לה לנתח, והתגובה שלה ל"Do you need a hug?" הייתה מעולה. ואם כבר - כל הקטע של "מרחתי את המסקרה ככה כדי שהוא לא יפספס" -
אם כבר מרדית' - אני חייבת לציין שאלן פומפאו פשוט לקחה מיליון צעדים קדימה בכל מה שקשור למשחק שלה - היא עושה את התפקיד מצויין וממש גורמת לי לאהוב אותה, כמעט לראשונה מזה שבע עונות (עם הברקות פה ושם במהלך העונות המוקדמות יותר).
ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה - לקסי עד אמצע הפרק +-, התפקיד שלה כתוב מצויין ושיילר [?] שיחקה כמו שצריך, כבר אמרתי שלגמרי מתאים לה להיות פסיכית; הסצנה הטובה ביותר שלה הפרק - כשהיא מדברת על ההסתברות לפגיעת ברק מול ההסתברות לפגיעת-ירי).
ואם כבר - גם מארק עד שהוא התחיל להיות אובר-קיטשי עם "אני הולך להתחתן איתה! עכשיו! לא אכפת לי שלא דיברנו כבר שבועות!", הדאגה שלו הייתה מקסימה.
מערכת היחסים בין ביילי לאלכס (כ"כ מתאים לו, כדמות, להסתובב עם כדור תקוע בחזה, זו כ"כ הטראומה שלו), ובמיוחד הקטע שבו היא מוציאה ממנו את הכדור וכל מה שהם אומרים זה "Son of a bitch" "Agreed"
כל המקרה הרפואי של מכת הברק. כל מה שקרה מסביב לזה היה מעולה, אבל את המקרה עצמו לא אהבתי ולא התחברתי אליו, הוא הזוי וקיטשי מידי (במיוחד בקטע שבו כולם מתוודים על אהבתם ובסוף היא מתוודה בחזרה, והנאום המרגש שלה על זה שחיים רק פעם אחת
).
ההתמוטטות של כריסטינה בחדר הניתוח, ה-סצנה של סנדרה לדעתי, סוף סוף רואים איך כריסטינה מתמודדת עם הטראומה. כל התקף החרדה הזה עשה לי צמרמורת מטורפת, היה כתוב בצורה מדהימה וסנדרה Nailed it. שוב - מערכת היחסים בין מרדית' לבינה היא מעבר לנהדרת. לא יודעת אם מישהו כתב על זה כבר, אבל רק לי זה הזכיר באופן מיידי את הסצנה של איזי שוכבת על הרצפה בשירותים אחרי שדני מת בעונה השנייה?
http://www.youtube.com/watch?v=XGmmV8qt6O0 - זה אפילו צולם מאותן הזוויות, ואין לי ספק שזה מכוון.
ה-Voice-over הנוראי בסוף. מעבר לזה שהוא נמתח אל מעבר לגבולות ההיגיון (מה זה היה, רבע שעה של שתי מילים פה, שתי מילים שם ומלא התרחשות בין לבין?), כשכבר הצלחתי להבין על מה דיברו שם, קלטתי כמה קיטשי זה היה.
ואם כבר קיטש - השיחה של מרדית' ודרק, עד שהיא הוציאה את המשפט על ההפלה מהפה - הייתה נהדרת, מרגשת, אמיתית ונוגעת. מהרגע שהיא סיפרה לו, הם חזרו להיות מר-דר החמודים והאובר-אוהבים (אני מרגישה קצת דפוקה שאני בכלל אומרת דבר כזה
), קיטשיים בטירוף. מקווה שבפרקים הבאים תהיה התייחסות יותר רחבה ופחות שקטה ומקבלת.
יש לי משהו נגד מערכת היחסים בין יועץ הטראומה לטדי, אני אפילו לא יכולה להסביר מה זה. אולי אני לא אוהבת כ"כ את הדמות של טדי, אולי זה סתם לא מתחבר לי בראש, רק רציתי לציין את זה.
יורד גשם בסיאטל! ברצף! המון ממנו! הגיע הזמן, יחסית ל-State שאמורה להיות מאוד גשומה - היו ממש מעט פרקים עם גשם כזה בסדרה.
מערכת היחסים בין אוון לכריסטינה, כמעט עד סוף הפרק. הקשר הזה כ"כ חולני וכ"כ PTSD-אי שאי אפשר לא להתחבר אליו, ואוון (עם כל זה שאני לא אוהבת את השחקן ולרוב גם לא את הדמות) פשוט עושה את כל ההחלטות הלא נכונות בקשר אליה. מה לא אהבתי? את הסוף הקיטשי, כמובן, כנראה שאני פשוט Dark and Twisted
מערכת יחסים (סביר שלא בריאה או לגיטימית
) בין אייברי לכריסטינה? היתכן? אני כמעט מחכה לזה.
ובאופן כללי: פרק מוצלח, קצת קיטשי מידי בכל מה שקשור למקרים הרפואיים. מה שכן - באמת מרגיש כאילו הסדרה התבגרה המון - אפילו בזוויות הצילום והתאורה, יש הרבה יותר קטעים אפלים באמת, שמצליחים לגעת בי ולהעביר בי צמרמורת (מה שמפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בדמויות בדיונית
). מצד אחד אני ממש מקווה שהטראומה הזו תמשך ושלא יעשו לזה Happy Ending, אבל מצד שני אני כבר רואה איך ממשיכים וממשיכים למתוח את זה וסוחטים מזה את כל המיץ. נראה מה יהיה בפרקים הבאים. ותודה לנל שהעבירה איתי את הלילה בחפירות על הפרק (ולא רק)
