../images/Emo58.gif לזה ולהכל
אין צורך
. המוות שהכי כאב לי הלב עליו היה המוות של סער כי הוא הקריב את עצמו. גם המוות של טאניס היה די קשה. המוות של חלמיש לעומת זאת לא הזיז כלום, כנראה בגלל שהוא דמות משנית ואפורה כזאת... ה"מוות" של גדיל הי די עצוב אבל הייתה איזושהי תחושה שזה לא הסוף. המוות של קיטיארה היה סתמי כזה, ולמרות שהיא דמות שאני אוהב, לא התרגשתי כי היא הלכה על הסף(היא הבטיחה את עצמה לסות') וברגע שמעדה הכל פנה נגדה. המוות של פלד גם היה עצוב במיוחד אחרי המשפט האלמותי שלו "זה את זה" כתשובה על ההצהרה של כאוס "אין לכם תקווה. אין לכם תחתונים. מה נשאר לכם?"(
). המוות של שחק גם העציב אותי, אבל אז חשבתי על האובססיה המטומטמת שלו והחלטתי שזה היה לטובתו
. המוות של קרמון וטיקה היה רגיל, כי הם מתו מזקנה. על המוות של מי נהר לא קראתי ולכן לא יודע. המוות של סהר-פז היה גם עצוב, אבל היא כבר הייתה זקנה וכמובן המשפט שהעלה לי את המורל במהלך קריאת מלחמת הנשמות- "I know you Takhisis!". ועכשיו לספוילר ב-ה' הידיעה של מלחמת הנשמות
: המוות ה"דרמטי" וה"טרגי" של סילבנושי את טאקיזיס לא ריגש אותי כלל, לא יודע למה. כנראה כי התדמית של סילבנושי הייתה כ"כ גרועה ועלובה ומעצבנת בגלל זה. שכחתי עוד מישהו שמת?
