דיון

[DAN1EL]

../images/Emo58.gif דיון ../images/Emo97.gif

לאורך הסדרה, מי הדמות שהכי התפתחה והשתנתה? ומי הדמות שהכי נשארה במקום? אני יודע שכל הדמויות השתנו, אבל תחשבו על ההכי.

 

[drunky]

---->../images/Emo58.gif

ובכן השאלה נראית מובנת מאליו... דוסון מצטייר כדמות שלא השתנתה במשך כל העונות, תמיד רצה את ג'ואי ותמיד רדף אחר ג'ואי אך למעשה הוא לדעתי הדמות שהכי השתנתה, מילד קטן בעייתי המחפש כל היום את משמעות חייו ומפגין באופן היפרקטיבי את הצעדים המתוסבכים בחייו, הוא הפך לבחור שקול, רגוע, אדיש מעט, שגם אם הוא רוצה את ג'ואי עכשיו, הוא כבר לא בא ואומר לה את זה ושובר את כל הכלים, עכשיו הוא תמיד מנסה לבוא בדלת האחורית מבלי להפריע (כאשר חזר כל הדרך לבוסטון ובסוף ג'ואי הייתה עם צ'ארלי הוא פשוט עזב אותם). הדמות שנשארה במקום במשך כל העונות למרבה ההפתעה היא ג'ואי, תמיד שקולה, תמיד מסודרת, מידי פעם באופן קבוע "יוצאת מכליה"- כלומר "משתחררת" מעט (זה בא באופן קבוע יחד עם שיקול הדעת לכל מעשיה). היא תמיד חולמת בגדול אבל עושה צעדים קטנים וזהירים- ראינו את זה באופן בולט כאשר החליטה רק בפרק האחרון של העונה השישית לטוס לצרפת... כאשר האופציה הייתה מונחת לה על השולחן כבר בעונה הראשונה (לימודים בצרפת). אז הופתעתם? אולי תחשבו שוב... פייסי למעשה גם כן השתנה אך בצורה מתונה. כמה שרצו לשנות את הבחור, הוא תמיד פיקשש בסוף ב"קריירה" וזכה בבחורה. זה הכל בנתיים... תכתבו מה אתם חושבים....

 

[טל גקסון]

../images/Emo58.gifלדעתי דוקא..../images/Emo105.gif

ג'ן. אולי היא לא הדמות שהשתנתה הכי הרבה אבל זה הכי בולט אצלה לדעתי.. מנערה פראית בניו יורק היא הגיעה לקייפסיד ונהפכה ל"ילדה טובה" בעונה הראשונה. אח"כ היא התחברה לאבי וחזרה להיות ילדה רעה אבל באופן שונה. לבסוף לקראת העונה השלישית חל בה השינוי המבורך והיא הפכה לבחורה מצחיקה,שנונה,חכמה ואינטיליגנטית שאי אפשר לא לאהוב. אני זוכרת שבעונה השנייה ממש שנאתי את ג'ן כי היא ניסתה להפריד בין דוסון לג'ואי והייתה מעצבנת...אבל אח"כ בעונות שלישית ורביעית וכמובן אח"כ היא הייתה אחת הדמויות האהובות עלי! כזו מקסימה!

 

[DAN1EL]

אז ככה ../images/Emo58.gif ../images/Emo97.gif

הדמות שהכי השתנתה: ללא ספק ג'ן. כל עונה היא היתה אחרת לגמרי. קודם כל, ג'ן מלכתחילה היתה הדמות הכי שונה מכל החבורה. בעוד שכולם היו נערים תמימים שעוברים באיטיות את תהליך ההתבגרות, ג'ן עברה כביכול תהליך התבגרות מואץ כבר בניו יורק. היא איבדה את בתוליה בגיל 12, עשתה סמים, עשתה מסיבות, רבה עם ההורים, עזבה את הבית, עשתה הכל. בעונה הראשונה היא ניסתה לחיות חיים שקטים ונורמליים עם הסבתא הדתייה הפנאטית והסבא הגוסס. היא חוותה, פעם ראשונה כנראה, אהבה ראשונה ואיטית (עם דוסון) והפעם לקחה את זה לאט. המוות של הסבא שינה אותה לגמרי, ובעונה השנייה היא די חזרה אחורה, אבל מבחינת הצופים לא, כי הרי לא הכרנו את ג'ן של ניו יורק. היא התחברה לאבי ("הנערה מהגיהנום", כמו שכינה אותה דוסון בעונה הראשונה), חזרה לשתות ולהשתכר, ניסתה להחזיר לעצמה את דוסון בדרכים שפלות, ובקיצור, התחילה להיות הנערה הפרועה ומעוררת הרחמים של קייפסייד. המוות של אבי רק דרדר אותה עוד יותר, כמו שכולם יכלו לראות בהלוויה ובהטחת ההאשמות באנדי. המצב הגיע לידי כך שאפילו סבתא שלה זרקה אותה מהבית. בעונה השלישית קיבלנו ג'ן חזקה יותר ואופטימית יותר, שכבר על הפרק הראשון נלחמה במעודדות הסנוביות של קייפסייד. בעונה הרביעית היא כבר היתה בוגרת יותר, עברה טיפול פסיכולוגי, והעונה הזאת היא מין עונת מעבר בין השלישית לחמישית, שבה ג'ן עוברת תהליך שיחזיר אותה לשפיות. כמובן שהתהליך לא עבר בלי קשיים בדרך, כמו הפיתוי לסמים, ההתמוטטות של אנדי שג'ן הואשמה בה, הניתוק מג'ק. בעונה החמישית והשישית ג'ן הפכה להיות הדמות האהובה עלי (תהליך שהתחיל כבר בעונה הרביעית אצלי). היא היתה חיננית, מצחיקה, קלילה, שפויה, חזקה, ופשוט בחורה שמנסה להסתדר בחיים. כמובן שהמצב השפוי לא נמשך הרבה זמן, וג'ן, שלאורך כל הסדרה היתה דמות שמתדרדרת, נופלת, ומנסה לחזור למוטב, שוב נפלה. היא נכנסה להריון וגידלה ילדה לבד, ולבסוף מתה מסיבוך כלשהו בלב. אחת הסיבות שאני כל כך שונא את הפיינל (ויש המון סיבות לכך) היא המוות של ג'ן. פשוט עוד ניסיון עלוב ליצור דרמה וטרגדיה כדי לעניין, ולדעתי זאת החלטה תסריטאית כל כך לא נכונה. אם יש דמות שראויה לחיות חיים שפויים ושקטים אחרי כל מה שעברה זאת ג'ן. לא הגיע לה למות.

הדמות שהכי לא השנתה לדעתי היא פייסי. אז נכון, הוא עבר פאזה הזויה כאיש עסקים, אבל הוא לא באמת השתנה, ואם כן, אז רק לרעה. בפרק האחרון יכלו לראות בבירור שהוא נשאר אותו דבר, פשוט קצת יותר מניאק, ושמחתי שהחברה האלה הרביצו לו, כי כמו תמיד, הוא נשאר האידיוט שמביא צרות על עצמו ובסוף חוטף על זה. רק שבהתחלה זה היה חביב ונחמד, והוא היה דמות אהובה, ובסוף, כשהוא כבר בן 25, זה נהיה מאוס ופאתטי.

 

[eliormagick]

אממ

לדעתי גואי כי היא יצאה מהבועה של קפייסיד וכשהיא הגיעה לעיר הגדולה והתחילה ללמוד במקום כל כך גדול וכאילו בעצם התחילה "לגלות עולם" ולפתוח את עצמה לאנשים אחרים וסגנונות שונים... ואני חושב גם שפיסי גם התפתח התחיל להיות יותר אחראי יותר רציני פחות עושה שטויות... אבל אני מדבר על שלבים יותר מאוחרים לא בעונות הראשונות...

 

[Dawson girl]

אממ אוקי ../images/Emo58.gif

נתחיל בדמויות שלדעתי השתנו הכי מעט.. ג'ואי. היא כמעט לא השתנתה אם תחשבו על זה.. עדיין אותה נוירוטית עם פוזות מהעונה הראשונה

נכון שהיא עברה לעיר הגדולה והכל אבל זה לא שינה בה משהו ממשי.. דוסון אוקיי דוסון קצת השתנה.. הוא כבר לא אותו דביל מהעונה הראשונה. הוא דביל מזן אחר

(מה נסגר איתי? O_O ) הוא עדיין שומר אמונים לג'ואי ומוותר על החיים שלו בשביל מה שהיה בעבר, אי אפשר לקרוא לזה התפתחות

וכמובן היו דמויות שהשתנו יותר.. בעיקר חשבתי על פייסי.. בהתחלה הוא היה מין לוזר מקסים כזה ובהמשך ראינו שהוא ממש מקסים אבל בכלל לא לוזר. הוא עבר את אחד המהפכים בסדרה בעיני, אבל לא מבחינת האופי אלא יותר מבחינת הדימוי העצמי שלו.. למה הוא השיג כל כך הרבה בנות? כי היה לו ביטחון עצמי. אם בעונה השניה הוא היה מפנטז על שרלילות סתומות, בעונה השישית הוא היה אוכל חמש כאלה לארוחת בוקר

גם ג'ק עבר חתיכת שינוי. בהתחלה הוא לא היה בטוח בעצמו בכלל.. בעיקר אחרי הקטע של היציאה מהארון (זוכרים את הנשיקה עם אבי במיטה של דוסון? אחד הקטעים ההזויים..). גם בעונה החמישית הוא היה די מבולבל והכל. אבל בעונה השישית הוא היה במיטבו. הומו מהזן החדש

מודע לעצמו, מצחיק, ציני, חתיך כמובן, עוד מהפך מוצלח

אבל כמובן מי שעברה את המהפך הכי גדול בסדרה זו ג'ן.. כל כך שנאתי אותה בעונה הראשונה. הדמות שלה פשוט היתה מעצבנת ברמות על. שלא לדבר על השניה, שם זה באמת היה קטסטרופה.. אבל בעונה השלישית קרה משהו והיא התחילה להפוך לג'ן העתידית- שנונה, צינית, מגניבה, בנאדם באמת חיובי שאי אפשר לא לאהוב אותו.. אז היא הזוכה שלי

.

 

[doron g3]

יופי של נושא

כשבאים לבחור מי הדמות שהשתנתה הכי הרבה, צריכים קודם כל לשאול מה זה "הכי". יש הרבה דרכים לבחון את זה, בין אם מדובר בדרסטיות השינוי, בגלגולים רבים שעברה דמות, או שמא בהגיוניות השינוי. אם דוסון קריק היתה מסתיימת בעונה השנייה אז (מעבר לכך שהיו נחסכים מאיתנו זוועות העונות המאוחרות) הנושא הזה היה הרבה יותר פשוט. היה לנו פרק שלם שעוסק בנושא. אך לצערנו, הסדרה המשיכה והפכה את מסקנותיו של אותו פרק ללא רלבנטיות, ובמיוחד את מסקנתו העיקרית. "Ch..Ch..Ch..Changes" מסתיים עם הצהרתו של דוסון שהוא היחיד שלא השתנה, הצהרה שלא עמדה במבחן הזמן. אם דרסטיות היא הקריטריון אז דוסון לוקח בגדול. את דוסון הכרנו בעונות ראשונות כנער אמוציאנלי ואינטליגנטי. נער עם פיצול עמוק בין הלב לראש, שהשפיע על כל תחומי החיים. אינטליגנציה שכלית של כבן 30 ואינטליגנציה רגשית של כבן 10. דוסון אף העיד על כך בעצמו מספר פעמים, ולא סתם. היכולת שלו לנתח סיטואציות מורכבות בדיוק והבנה מרשימה, עמדה בניגוד מוחלט למעשיו במציאות שהיו מאוד אמוציאנליים וילדותיים. ניתן לראות בבירור את התגובות האינסטינקטיביות של דוסון פעם אחר פעם, ואת התסכול של דוסון מחוסר יכולתו למנוע אותם למרות שהוא מודע אליהם. הניגוד הפנימי נעסק בהרחבה באמצע העונה השנייה, ובמהלכו דוסון אף מייחל לרגע שבו לבו ישלים את הפער עם הראש. ובכן, זה קרה. זה היה תחילת העונה הרביעית, דוסון נראה על המסך לכמה רגעים אבל כבר אז ניתן היה לזהות שזה לא אותו דוסון שהכרנו. בהתחלה ייחסתי את זה לטראומה מסיום העונה השלישית, והנחתי שיתייחסו לזה במהלך הפרק, וכשלא התייחסו, ציפיתי להתייחסות במהלך העונה. כשזו לא הגיעה, הבנתי. דוסון לא יחזור להיות אותו דוסון. עכשיו גם הלב בן 40, והניגוד הבלתי אפשרי הזה שהפך את דוסון לדמות כ"כ מרתקת הסתיים והשאיר אותנו עם דמות זקנה ועייפה, צנונית להחריד, ומעל הכל, מיותרת (וכמובן שזה השפיע באופן עמוק על הסדרה). אז נכון, דוסון המשיך כל הזמן לאהוב את ג'ואי, אבל זה לא מעיד על יציבות הדמות. דווקא הנתון הבודד היציב עוזר לשמש כמקור השוואה לאמוד את השוני שחל בדוסון. שוני כ"כ דרסטי, וכ"כ פתאומי, שגם אם ניתן איכשהו להסבירו, גם מבחינת ההיגיון הוא לוקה כי מעולם לא זכה להתייחסות ראוייה. ובכן, דוסון הוא הדמות שעשתה את המעבר החד ביותר, אך ישנם דמויות שאי אפשר לשים את האצבע על הרגע שבו השתנו. דוסון הוא היוצא מהכלל, כי את רוב הדמויות ליווה תהליך הדרגתי. ג'ואי התגלגלה לאט לאט להיות סוג של פליסיטי, אך רק צפייה ברצף של פרק מהעונה מהשישית אחרי פרק מהעונה הראשונה תמחיש לנו את גודל השינוי שהתפתח בהדרגה. הסרקסטיות, המרירות, הכעס, כולם פינו את דרכם לנערה שגרתית שההיסטוריה האישית הלא קלה שלה לא ממש נראתה עליה, ופתאום הפכה נוירוטית משהו. אך ג'ואי לעולם לא תוכל להיות מוגדרת כדמות שהשתנתה כ"כ הרבה. לשינוי שלה יש הסברים רבים. התבגרות, סיום הכמיהה הבלתי ממומשת לדוסון, וגם הפיכתה לדמות הראשית אילצה לשנות אותה קצת. בסה"כ, השינוי שלה היה פחות או יותר טבעי, גם אם מצער. אז ג'ואי השתנתה בהדרגתיות ובטבעיות, אבל אם ג'ואי עשתה את זה ברקע, אז ג'ן לקחה את זה לרמה הבאה. ג'ן לבשה הכי הרבה צורות (תרתי משמע) ומסיכות, והיופי בזה שכל השינוי היה חשוף לחלוטין. כל שינוי אצלה היה מוסבר באופן גלוי, שום סאבטקסט, ושום רמיזות. למעשה, ג'ן השתנתה מהרגע הראשון. ג'ן שראינו בעונה הראשונה היתה ג'ן שונה מזו של ניו יורק. היא היתה ניסיון של ג'ן להמציא את עצמה מחדש שלא צלח. בעקבות הכישלון חזרה ג'ן הישנה לעונה השנייה, והובילה להתרסקות שלבסוף נבלמה (די בדרמטיות) בסיום העונה. לבסוף, קיבלנו ג'ן מאוזנת ואמיתית, שנראה שתמיד היתה שם מאחורי כל המסיכות שעטתה עליה ג'ן מתוך מחשבה שכך אנשים רוצים לראות אותה, או שכך אמורה להתנהג. במובן מסויים, ג'ן השתנתה הכי פחות, היא לא השתנתה כלל. אך אם נהיה טיפה יותר קונבנציונאליים, אז נשאר עם פייסי כדמות שהשתנתה הכי פחות. ואכן, למרות התבגרותו והתמתנותו של פייסי לאורך השנים, בסה"כ הוא נשאר אותו דבר. את שובבתו (בהיעדר מילה אחרת) בעונה הראשונה גילו מסביר יותר מהכל, וגם שאיפתו לקבלת תשומת לב מובנת בהחלט. הוא אמנם נעשה יותר אבירי והירואי במהלך השנים, אך ניצנים לכך נראו גם בעונה הראשונה, ולכן בסה"כ, מעבר לשינויים המתבקשים, פייסי לא השתנה מהותית. אם יהיה לי כח, אז אח"כ אני אולי אכתוב גם על ג'ק ואנדי...