הפרק האהוב עלי עד כה ../images/Emo58.gif
ראיתי את Trinity שלוש פעמים עד כה, וכל פעם אני נדהמת מחדש עד כמה יפה ומדוייק הפרק הזה עשוי. מבחינתי, הפרק הזה הוא התמצית של כל ההרפתקאות של חברי המשלחת, כי לדעתי מה שעומד בבסיס הפרק זה אמון. האמון שיש למק'קיי בעצמו. האמון שיש לשפרד במק'קיי. האמון שיש לוויר בשפרד. החוסר אמון השורר עדיין בין רונון לטיילה והשאר. מבחינתי, שפרד הלך עם מק'קיי בגלל שהוא בוטח בו. רונון הלך עם טיילה למרות שהוא לא בוטח בה, אבל זה מצב שהוא היה רוצה לשנות. זהו גם, לדעתי, פרק על רגשות: התשוקה של מק'קיי לעבודה שלו ולידע, ותחושות האובדן על עוד עמית שנהרג. רגשות הנקמה של רונון, והרצון שלו להשתייך, להיות עם אנשים, למרות הקלסטרופוביה הקלה שברור שהוא עדיין חש באטלנטיס. רגשות המחוייבות ששפרד חש כלפי מק'קיי, שהציל את הטוחעס שלו ושל השאר יותר מפעם אחת, והנפילה - מה אדם אמור לעשות עם מישהו שהסתכל לך בעיניים ואמר "i won't let you down", לפני שהכול הלך לעזאזל. לסיכום, אלו היו 43 דקות הטובות ביותר שביליתי מול הטלויזיה מזה הרבה זמן.