קלף יומי

perlapearls

New member
../images/Emo57.gif קלף יומי

שאלתי "למה אני הכי מתגעגעת" משכתי את קלף השטן את הקלף שנקרא "אמון" וקלף "כאב" ואני כבר יצאתי להפלגה... מי / מה הוא השטן בשבילכם? איפה כואב לכם כשאתם קוראים את המילה "כאב" איפה אתם מרגישים את המילה "אמון", בבטן? בלב? שתפו אותנו או פשוט תפליגו כמוני...קחו
לדרך...
 
השטן בשבילי הוא אני עצמי

אני הרי יכולה לעורר ולהחיות אותו ואני יכולה להעלים או להשקיט אותו. הכל מתחיל וגם נגמר בי. שטן יושב אצל כל אחד מאתנו עמוק בפנים ואו שנופחים בו רוח חיים או שפשוט עושים כל מה שצריך כדי להשכיב אותו לישון. הבעיה הגדולה מתחילה כשחושבים שהשטן קיים רק באחר כי אז אין לך שליטה במה שקורה. שטן הוא דבר מפחיד (כמו כל תכונה רעה, לדוגמא קנאה) אבל אם אתה מבין מהו באמת אז אפשר לשלוט בו ואפשר לשחק בו ולהפכו לדבר חיובי. בדיוק כמו קנאה... הרי קנאה היא חרא של דבר, אבל מי שיודע לקנא נכון יכול רק ללמוד. מכל מלמדיי השכלתי... קנאה היא טריגר נהדר ללמידה והשגת הישגים כי ברגע שאתה רואה משהו אצל חברך ורוצה גם אז הנה כבר העמדת לך מטרה ומטרות הן דבר נהדר ו... לא מדברים פה על קנאה אז נחזור לשטן. המילה כאב מכאיבה לי בבטן ובלב. בבטן זה כי הדבר שתמי מכאיב לי ולא בכדי. שישה איברי פנים כרתו לי שם וכל מי שעבר כריתה יודע שגם כשהאיבר בחוץ אז אתה ממשיך לחוש אותו (תשאלו כרותי רגליים שיגידו לכם שמדגדג להם ברגל שאיננה), אז לי כואב כשכואב לי ולא חשוב היכן- בבטן. זה כאב מדבק. כואבות לי האוזניים- אז גם בקיבה ובמעי ובוושט ובכל שאר האיברים שאין לי. ככה זה, עסקת חבילה. אבל הכי אני חשה כאב בלב. זה האיבר שהכי כואב לי בו. גם אם אני שומעת שכואב למישהו אחר שאני לא מכירה- הלב שלי מתכווץ. יש לי רגישות מוקצנת לכאב וזה אחד הפאקים הגדולים שלי. בגלל זה אני לא יכולה לראות סרטים עצובים או לשמוע שירי כאב. אני פשוט מזדהה עם כולם וחווה את כאבם. עוד סיבה לשרינק.... אמון אצלי מתקשר לעיניים ולבטן כי אני בעלת אינטואיציות מאוד חדות. הבעייה היא שאם זה קשור אליי הלב גם משתתף וזה מה שמבלבל אותי. אני יכולה להיות מאבחנת מעולה לאחרים, אבל לא בשבילי כי כשאני צריכה לשפוט האם להאמין או לא אז נכנס לי פה הקטע של הלב והכל מתבלבל. מראה עיניים לא מבלבל אותי, אבל אם מישהו כבר נכנס לי ללב הכל הולך לי פארש . יש לי עינים חדות שלא טועות, אבל רק לאחרים..... התחושות אצלי באות מהבטן, אבל מהר מאוד עוברות ללב . בגלל זה אני קיצונית ואו שאני אוהבת או שלא . התחושות באות מהבטן ומתערבבות בלב , אבל לגבי אמון- התחנה הראשונה היא בעיניים. בגלל זה כשמספרים לי סיפורי זוועות על אחרים אני לעולם לא מאמינה עד שאני רואה בעיניים. אני בכלל מאלו שלא מאמינים לכל מה שאומרים להם על אנשים אחרים כי אינטרפטציה או התנסות של אחר לא בהכרח צריכה להעיד על אופיו של אותו אדם... אין לימושג אם הסברתי את עצמי נכון, בכל זאת עוד לא שתיתי תה.....
 

perlapearls

New member
אריאלה יקר ה שלי...

תודה על ששיתפת, תודה על שאת מי שאת כי אפשר רק ללמוד ממך... אני מאחלת לך מכל לבי שכל כאב באשר הוא, לא יעצור אותך מלהיות את. לכולנו יש כאב אם בלב ואם בבטן וכל אחד חושב שהכאב שלו הוא הכאב הכי גדול עד שהוא קורא את השורות שלך ומבין, שאין משקל לכאב כי כמה שהכאב שלי כואב אולי לך או לאחר הוא כואב יותר. אני מאחלת לך בריאות ואריכות ימים וכמעט בטוחה שאין כאב או איבר כזה או אחר שיקחו ממך שיעצור את שמחת החיים והאופטימיות שלך. אז שאלוהים הטוב, לפחות האלוהים שלי, ישמור עלייך ויתן לך שקט מכל הכאבים שבעולם, אמן. מחבקת אותך חזק
 

sivi massivi

New member
הלב שלי מחסיר פעימה ונצרב מכאב

בדיוק היום הייתה לי שיחה על זה. שאני מרגישה, אז אני מרגישה..אני חיה על ספקטרום רחב, ומי שמכיר אותי ויודע לקרוא בין השורות יודע מה כוונתי. שכואב לי, הכאב הוא בלב..אני יכולה להפגע בקלות אבל השנים חישלו אותי ובורך השם אני יודעת לקבל גם את הכאב, באהבה. הוא תמיד שם בשבילי, ככה אני רואה את זה.. הוא תמיד מקבל אותי, בטוב, ברע..ביום חם וביום קר. אני בהחלט מרגישה גם מהבטן מיש לי אינטואיציה חזקה ביותר.אבל הלב ה-ל-ב הוא זה שמכתיב את הטון שלי..
 

kdr

New member
הפעם, לא נותר לי אלא להסכים ../images/Emo190.gif

 
../images/Emo29.gifאוי. זה קשה .......

לא הייתי כאן כל היום לא היה לי אינטרנט אני אצה לקרא הכל חסרת סבלנות והקלף הזה עושה לי כל כך הרבה כאב......
זרק אותי לאותם ימי משבר שהגוף כולו כאב בבטן בלב
כאב והדמעות זלגו. אין לי שטן
כי יש לי המון אמון באנשים עד לרגע שאני מרגישה שטעיתי אני נותנת אמון רב מחבקת מעניקה נפתחת אוהבת. כשזה פוצע - זה כואב מאוד.
 

perlapearls

New member
לא כתבתי לכם על הכאב שלי ועל השטן ועל האמון

כי לא רציתי לתת את הטון...עכשיו אשתף אתכם גם. על הכאב אני יכולה לדבר בלי הפסקה...נראה לי לפעמים שבאתי לחוות כאב אבל מזלי שאני אופטימית ויש בי אמון בעצמי ואז הכאב מחזק ומחשל...עד הכאב הבא. יש שלושה "כאבים" בחיי שאני כנראה לעולם לא אתגבר עליהם. יחד עם זאת הם הפעו להיות חלק ממני הם הולכים איתי לכל מקום ואני כבר די חברה שלהם. כאב ראשון, כשהייתי בת 12. אני תמיד אומרת שנולדתי בגיל 12. הייתי אמורה ללכת לעבוד את היום הראשון בחיי הצעירים, בייביסיטר בשעה 14:00 באחד מימי השבוע. אני הולכת לכיוון השכונה בה גרים ה "מעסיקים" שלי ופתאם העיניים שלי, נחתו היישר אל תוך האוטובוס שעבר באותו הרגע. משהו משך אותי כל כך לשם אבל המשכתי הלאה...עשיתי עוד כמה צעדים וכשהאוטובוס חלף הסתובבתי, לא יודעת איך לא יודעת למה...אני רואה איש מבוגר מאוד (45...תיכף תבינו) עומד בקושי על הרגליים שלו, איש אחר שירד מהאוטובוס גם, תמך בזקן והושיב אותו על הספסל. הסקרנות אכלה אותי וחשבתי לעצמי שאלך לראות אם אני יכולה לעזור (ואני רק בת 12) כל צעד נוסף שעשיתי היה קשה יותר מהקודם. כי פתאם הבנתי שהאיש הזקן זה אבא שלי...אבא שלי עבד בסולל בונה באילת 10 שנים בעבודה הכי קשה שהיתה אז. מטפס על פיגומים מרים משאות כבדים בונה בניינים בחום של אילת ומעולם לא היה חולה. אין ברזומה שלו אפילו יום מחלה אחד. אבא שלי, המושלם הזה, החתיך הזה בן 45 מקבל תמיכה משכן שלנו. רעדתי כולי. אבא שלי חיבק ובכה וביקש שאלך לקרוא לאימא שלי. רצתי לאימא שלי ואמרתי לה "אבא בתחנה לא יכול ללכת בואי מהר. אימא שלי חשבה שירדתי מהפסים. רצנו אליו. אימא שלי מצד אחד תומכת ואני מהצד השני ומרחק של 50 מ"ר הפכו להיות המרחק הכי גדול שעברתי בחיים, עד היום. הגענו הביתה והעלינו אותו למיטה והזעקנו אמבולנס. כשאבא שלי עלה למיטה הוא עדיין יכל לעמוד. אחרי כמה דקות ביקש שנזיז את הרגל ועוד דקה את הרגל השנייה ולאחר 5 דקות את היד ומיד את השנייה ופתאם הוא מתחיל להיחנק. בשנייה שהפרמדיק הגיע, אבא שלי קיבל חמצן ואחרי כמה דקות כבר עשו לו חור בגרון כדי להכניס צינור שמלווה אותו שנה לאחר מכן... אבא שלי לקה במחלת הפוליו. הוא היה מקרה נדיר בזמנו וביחד איתו חלתה עוד אישה. אבא שלי נפטר לפני 6 שנים, לאחר שבילה על כיסא גלגלים 35 שנים. עד היום אני חיה את הכאב הזה. על הכאבים האחרים אספר אולי בפעם אחרת. השטן שבי , אני דווקא אוהבת אותו. הוא שמחייה אותי הוא שמחזיק אותי והוא החבר הכי טוב שלי...בלעדיו אני סתם עוד איזו מישהי, כך אני מרגישה. בטארוט, הקלף שלי הוא קלף השטן. לא בכדי :) על אמון יכולתי לדבר שעות אך למי יש כוח לקרוא כל כך הרבה? אמון זה השם השני שלי...
עד הקלף הבא...
 
פרלה. יש רק דבר אחד שאוכל לומר לך

אחרי כל הודעה מענה מסר או שיחה אני רק רוצה יותר ויותר ויותר
לפגוש אותך......... אפשר?
 

perlapearls

New member
חח בדיוק לפני שנייה, חיבקתי אותך בהודעה קודמת

ברור שאפשר...בקרוב מאוד ניפגש אצל אריאלה , את מתארת לעצמך איזה כיף יהיה לאות את הפנים שאחרי ההודעות?
 
אני חוששת שיש לי יום ארוך מידי בראשון הקרוב

מתאמנים וגם דרמה תרפיה שלי חוששת שלא אצליח להגיע.
 
למעלה