לדעתי, נקודת המוצא היא פחד.
דויד, איך היית מגדיר פחד. הצלחה קל "להגדיר". אם הרגשת באיזה שהוא אופן טוב יותר מלפני רגע, הצלחת. גם אם אתה לא רואה את זה, זו הצלחה. כי בתת מודע שלך הצלחת למצוא דרך. הדרכים החיצוניים, כמו לקבל ציון טוב, התקדמות בעבודה, הורדת מחיר במו"מ, ועוד הם רק התוצאה של ההצלחות הקטנות שבאמצע הדרך, כמו משמעת עצמית, יכולת להתמקח על שלך. מבין את כוונתי? אבל מהו פחד? כולנו מפחדים, זה הגיוני ביותר. לכולנו יש פוביות שלפעמים מפריעות לנו בדרך. ובשביל להמשיך אנחנו תמיד מנסים לעבור אותם. אורי אמר "פשוט לעצור אותם". אבל זה כל כך פשוט למשל לאדם שפוחד מהחושך פשוט להתמודד בשנייה אחת? ולהפך, אדם שפוחד מהאור? האור הוא בנו, תמיד היה. תמיד יהיה. אנחנו יכולים להאשים את כולם ואת עצמנו ולומר אין אור, לעולם לא יהיה, אבל בסופו של דבר, רק אנחנו יכולים למצוא את המתג. וכן, הפחד הוא מאיים, ולא משנה מאיזו סיבה אנחנו פוחדים, ולא משנה מה הפחד. אבל כשלא יודעים עם מה להתמודד, בדרך כלל גם קשה להתמודד. אנחנו לא יכולים לדעת איפה האור, והוא יכול להיות לידנו, והוא יכול להיות מעבר לשולחן, לכיסא ואפילו מעבר למיטה. חוסר ידיעה יכול למנוע מאיתנו שלא לנסות. ולכן. אם נלמד את הפחד. נלמד שיש דברים שכן אפשריים ויש שלא, נלמד בעצם שלא משנה היכן האור, תמיד נוכל להגיע אליו. כמה מחשבות שעוברות לי.. אני
