[אביתר28]

../images/Emo53.gif

אני יתום כבר 8 חודשים, וכול יום יותר ויותר קשה לי. אני ואמא שלי כול הזמן רבים, תמיד אני בסוף צועק ובוכה ואמא שלי מבקשת סליחה, אני לא יודע מה לעשות כי אני יודע שהיא שבורה ואני מצער אותה.

 

[eshkolit32]

../images/Emo140.gifצהריים טובים, אביתר

וברוך הבאה לפורום שלנו. אני מצטערת לשמוע על אובדן אביך. אתה נמצא בשנת האבל הראשונה שבמובן מסוים היא הקשה ביותר כי עדיין לא יודעים איך לשלב בין המשך החיים שלנו לידיעה על סוף החיים של מי שאיבדנו. מהניסיון שלי, המקרה שלך לא חריג. ברגע שאחד ההורים נפטר, לא פשוט להמשיך בבית בשגרת החיים, הילדים וההורה שנשאר. אין בית ספר שמקנה לנו כלים איך להתמודד ובעצם אנחנו מתבקשים לעשות עבודה עצמית, עם עצמנו ועם הסביבה. כל הניסיון שלנו להמשיך הלאה הוא ניסיון שאנחנו צריכים להחליט שאנחנו רוצים אותו, שהגיע הזמן לעשות אותו. לכל אחד לוקחת תקופת זמן אחרת עד שאפשר "להרים את הראש" ולנסות לשחות במים העמוקים, כלומר: לנסות להמשיך בשגרה למרות הכאב, להציב לעצמנו יעדים, לחשוב מה אפשר לעשות כדי לשפר את איכות החיים שלנו, להחליט לעשות דברים שאנחנו אוהבים בחיים שלנו, ועוד. אני בטוחה שלא רק שלך לא קל אלא גם לאימא שלך. מאחר שכרגע אתם חיים באותו בית (אם אני מבינה נכון, תקן אותי אם אני טועה) אתם יכולים לנסות למצוא פתרונות יצירתיים - איך אפשר להמשיך לחיות יחד בסביבה הרמונית עד כמה שניתן. הדרך היחידה שאני מכירה לעשות את זה היא לדבר, לדבר ולדבר. לא כשכועסים, לא באמצע מריבה, אלא ביום טוב ושקט יחסית של שניכם. פשוט לשבת ולדבר על היחסים ביניכם, על השינוי בהם בעקבות האובדן, אולי תרצו ללכת יחד לשיחות אצל פסיכולוג, זה יכול מאד לעזור לכם להבין אחד את השני. אני מניחה שטיפ גדול הוא לנסות לראות את הצד של האחר. נסה לחשוב איך אימא שלך רואה את הדברים. רצוי שתשמע ממנה על התחושות שלה, הקשיים שלה, ומה היא מציעה לעשות, איך היא חושבת שאפשר לשפר את המצב? לדעתי אפילו אפשר לשבת במקום נייטראלי כמו בית קפה ששניכם מרגישים בו נוח. לדבר בנועם בבית קפה על הבעיות בבית יכול להוביל להצלחה של השיחה לדעתי הרבה יותר מאשר שיחה בבית. אבל זה כמובן תלוי בשניכם. אגב, עם השנים לומדים איך לעשות את הצעדים בדרך להשלמה וקבלה של האובדן. אפשר ללמוד לאהוב מחדש את החיים, ולראות את הטוב שבהם. זה פשוט דבר שלא קורה ביום אחד וחשוב להביא את זה בחשבון. אתה מוזמן להישאר איתנו, לספר מה עובר עליך. אנחנו כאן בשבילך, מקווה שתרגיש איתנו כמו ב-

.

 

[יתומה בלית ברירה]

ערב טוב,אביתר!

קודם כל מוכרחה לומר ששימך מאד יפה! שנית, ברוך הבא לפורום המקסים שלנו! עד כמה שאפשר לומר שאני שמחה שהצטרפת... אתה מוזמן להרגיש בבית! /tapuzforum/images/emo96.gif ? /tapuzforum/images/emo212.gif ? השטיח האדום כבר פרוש ואתה מוזמן לצעוד בו! בעצם, כואב לשמוע שאיבדת את אביך לפני 8 חו`. משתתפת בצערך! כמו שאשכולית אמרה השנה הראשונה של האובדן היא הקשה ביותר כי בעצם לא יודעים איך ממשיכים עם החיים בד בבד עם החסרון של ההורה שאיבדנו. בעצם כל דבר שיש מסביבנו בשנה הראשונה מזכיר את ההורה וכל דבר צורב לנו כשמזכירים את ההורה שאיבדנו. הורה זה משו שאין לו חלופה. זה מושג שככל שגדלים מבינים מה הוא עבורנו מכל הבחינות ולכן כשמאבדים הורה נחשפים לעובדה שקשה לחיות ללא אב/אם. מעבר לעובדה שקשה לנו אנחנו נכנסים לקטגוריה של אנשים רגישים יותר, שהחברה בד``כ נזהרת לידנו.. ובאיזשהו מקום אנחנו מרגישים שזה מין נקמה עדינה כלפינו.. מה שאני הייתי מציעה לך זה לחזק את הקשר עם אמא שלך וכמה שפחות להכנס למריבות איתה. אני יודעת עד כמה זה קשה ולפעמים בלתי הגיוני אבל זה משתלם! זה כרגע העולם שלך! אז תשקיע בו! תשבו תדברו, תשתפו, גם אם לפעמים זה קשה, או חושפני מידי... תלוי בקשר שלך עם אמא לפני האובדן. ועוד דבר, תשתדל להיות לעזר לאמא כי גם לה קשה, תבין אותה ותתמוך בה. תאמין לי זה משתלם. כאשר אמרו לי את זה צחקתי והיום הפסדתי את אחי בגלל זה, והפסדתי גם אבא תומך שיכל להיות לי אחרי האובדן. בהצלחה מותק. תהיה חזק! ואתה מוזמן להיות פה איתנו! תמיד אנחנו פה כדי לעזור לתמוך ולעודד, כשכואב, כשרע, וגם כשטוב וסתם רוצים לשתף! תרגיש ב /tapuzforum/images/emo82.gif !! אגב,בן כמה אתה?

 

[אביתר28]

אני בן 15 חורפים ../images/Emo182.gif ../images/Emo188.gif

מה הגילאים של האנשים פה?

 

[MeWithoutU]

היי...

ברוך הבא. צר לי לשמוע על אובדך אביך. זה עוד ממש טרי...)))= בקשר אליך ולאמא - שניכם עוברים תקופה קשה. תנסה להיות יותר קשוב אליה...אני בטוחה שהיא זקוקה לך. אני איבדתי את אמא לפני כמעט 12 שנים()= זה לא קל... ואני עוד חודשיים אהיה בת 19.

 

[eshkolit32]

מבחינת הגילאים כאן

בגדול טווח הגילאים הוא מ - 14 ועד 34, פחות או יותר.

 

[A GIFT OF LOVE]

היי אביתר,

מקווה שתרגיש כאן בנוח. אתה מוזמן להשתתף ולשתף בקצב שלך.

 

[יעלי 32 היחידה]

אביתר

אני יתומה מאב כ10 חודשים. כשאבי נפטר הגעתי למצב שלא הייתי יכולה להחליף עם אימי מילה מבלי לריב. עזבתי את הבית,חזרתי,ניסיתי לברוח למקומות שנוח לי בהם... אני מבינה את המצב בו אתה נמצא.אך תן לי להסביר לך דבר אחד.שניכם כואבים ופועלים ע"פ אמוציות.ע"פ כעס,שלפעמים נראה כאילו מאשימים אחד את השני במה שקרה.עיצה ממני...תנסה להסתכל מנקודת מבט שלה...אתה צעיר,חייך לפניך,היא איבדה את בעלה,את המשענת שלה,את אהבת חייה...וכך היא תמשיך לחיות. אני מבקשת ממך לנסות להבין אותה,עם כל זה שהיא רבה...תנסה לדבר בשקט,ללא הרמת קול.אתה לא חייב להסכים עם כל מה שהיא אומרת אך באמת שאין צורך לריב. עוד דבר... קרא שוב את החתימה שלך...ותחשוב על מה שכתבת.. על אותו משקל...איבדת לפני 8 חודשים את אביך,באמת מה שחשוב עכשיו זה לריב עם אמא שלך במקום להיות יחד ולשתף את הכאב?

 

[Tears Dont Fall]

היוש חמוד

שמע זה ככה בהתחלה אני ואמא שלי רבנו גם בערך בתקופה של השנה אחרי ומרדתי וכעסתי והאשמתי את כל העולם וגם את אבא שלי בתכלס ככה זה, קשה לעכל ישר, סהכ אנחנו בני אדם בסופו של דבר תעכל את המצב, תתעשת ותראה שאמא זה דבר חשוב במיוחד בגיל שלך, כמה שאתה לא רואה את זה אתה הכי צריך את אמא שלך, והיא צריכה אותך. אני זוכרת שתמיד אמרו לי לשמור עליה ועל כל המשפחה מה שנראה תמוה שילדה בת 12 תשמור על המשפחה שלה וכאלה אבל זה בעצם הכי מגבש את המשפחה, או מרחק אותה במקרה הרע אבל זה דיי בשליטה שלך ושלה, ואני בטוחה שהיא לא רוצה לריב איתך אם אתה יודע שאתה מצער אותה, תן לה את הזמן שלה את השקט שהיא צריכה גם כדי לעכל ולהיות עם עצמה. בכל מקרה, אני מקווה שתהנה כאן.