seeking for

[peachy]

../images/Emo53.gif seeking for

היי.. אסור לי, פשוט אסור לי יותר להחסיר מהלימודים זה יכול לעלות לי אפילו במילגה................... היום למשל, הגעתי בסביבות שמונה, נכנסתי לבניין שיש לי בו שיעור נכנסתי לשירותים, הסתכלתי במראה ולקחתי סיבוב פרסה הביתה

אין לי תקציב לטיפול (שאני כ"כ רוצה כבר) לעת עתה

תעזרו לי בעצות איך ללכת ללימודים ולהדביק את ה*** שלי לכיסא.. אני פשוט מרגישה לא טוב עם זה שאני ככה מבודדת ואני לא מדברת עם אף אחד בכיתה.. תודה על כל שביב עזרה

 

[resputin]

קשה הבנה? אולי.

סלחי לי, אך הודעתך הייתה קצת חמקנית משהו- ולא ממש הבנתי מה הבעיה שלך. תוכלי בבקשה לפרט, או יותר נכון לציין ואז לפרט את הבעיה מבלי ללכת מסביב? "הסתכלתי במראה">>בעיה חזותית; פצעים, בעיות עור שונות, בעיות משקל -או משהו אחר? "עשיתי פרסה הבייתה">>שביזות>>חוסר רצון ללמוד>>החמצה של לימודים>>המילגה תעלם. "יכול לעלות לי במילגה">>תואר>>כסף>>תקציב לטיפול. השאלות שלי הן מה היא הבעיה החזותית

ו-על איזה טיפול מדובר

. משם נמשיך הלאה.

 

[אושר מ]

וגם (עוד שאלה)

למה קשה לך להדביק את התחת לכסא? את לא מרוצה מנושא לימודייך?

 

[peachy]

תשובונת לאושר

אני במכינה לשיפור בגרויות.. ובמו שציינתי.. כל הקושי נובע מכך ש ק ש ה להיות מבודדת מכולם......

 

[peachy]

פירוט:

resputin - מה הבעיה החזותית? כל ה-1.60 על 60 שלי.. לא אוהבת את איך שאני נראת ואת אופי הקורבן שאני משדרת העובדה שכולם סביבי נראים כמו אלים שירדו מהאולימפוס, גורמת לי לרצות לגדל את הצוואר ולהטמין את הראש בין הבלטות.. ולתוספת - הביטחון עצמי שלי נמצא אי שם בים המלח

כל הבעיה שלי בלימודים, נובעת מחוסר ההשתלבות שלי בכיתה אני מאוד רוצה ללמוד.. וקיבלתי מילגה ואם אני אמשיך להעדר ללא סיבה ככה.. אני עלולה להפסיד אותה

על איזה טיפול מדובר? לא יודעת ממש... טיפול פסיכולוגי כלשהו אולי טיפול בחרדה חברתית.. ונכון לעכשיו, אין לי תקציב לזה.. תודה על הבעת העניין

 

[אושר מ]

טוף...

ומה עשית בשביל כן להשתלב? הרי אנשים לא צריכים לאהוב את איך שאת ניראית בשביל לאהוב אותך.. ניסית להכיר חבר'ה? וחוצמזה, העובדה שאת עשויה לאבד מלגה, ניראית לי כסיבה די חשובה להכריח את עצמך לשבת... ואגב, 160 על 60 זה לא נורא... בכלל לא.

 

[shellyland]

פיצ'י, כבר יותר מדי זמן

את כותבת פה איך קשהל ך, איך את יודעת בדיוק מה את צריכה לעשות ואיך את לא עושה את זה. אני מבינה את החשיבות של "לאוורר" את התחושות שלך, אבל את גם מבקשת עזרה. איזו עזרה את מקווה שניתן לך ועוד לא נתנו? את מצפה שניתן לך לגיטימציה לחוסר העשייה? שנמצא לך טריקים חדשים? שפתאום יבוא לנו פתרון שעוד לא חשבנו עליו? אני לא שואלת את זה בכעס, אני מנסה להבין. באמת.

 

[המוזרה]

צ'מעי משו

אף אחד הוא לא אליל יווני, כולם בני אדם והיחידה שעושה מהם אלים, היא את. יש דברים שאיש לא יכול לעזור לך בהם. אף אחד לא יכול לקחת אותך ולהכניס אותך לכיתה בכוח. אי אפשר. אין מה לעשות. את יודעת, לפני כשלושה חודשים חזרתי ללימודים אחרי הרבה שנים שלא למדתי, כשאני נראית רחוק מאד ממלכת היופי האחרונה. קצת לפני הלימודים לקחתי את עצמי לשיחה רצינית ושאלתי את עצמי מה אני רוצה להשיג מהלימודים האלו? כשהגעתי למסקנות, הבנתי שאם אתבייש, אתחפר לתוך הקונכיה שלי (מה שקורה לי לפעמים) אין סיכוי בעולם שאצליח ללמוד, מה עוד שהלימודים שלי כוללים מגע, עבודה בזוגות, כניסה לנבכי הנפש ואפילו חיבוקים. בשיעור הראשון כולם נראו לי יפים צעירים נמרצים וחכמים. כשהמורה אמרה להתחלק לזוגות קצת נחרדתי "מי ירצה להיות איתי?" אבל לפני שנתתי לעצמי לחשוב את המחשבה עד תום, בלעתי אותה פנימה וניגשתי אל הבחורה הכי יפה והכי חתיכה (שלו נראיתי כמוה הייתי עוד יותר מאושרת ממה שאני היום) ואמרתי "נהיה יחד?" היא אמרה בפשטות "כן" וזה היה כל כך פשוט.. אחרי כמה שיעורים הבחורה התגלתה כמטומטמת ושטוחת מחשבה לחלוטין.. אז מה? אנשים יפים הם אנשים כמוך, יש להם רגשות ופחדים, דפיקויות ומעלות.. הפסיקי לעשות מהם אלוהים. הם בני אדם.

 

[shellyland]

ועוד משהו:

נכנסתי עכשיו לכרטיס האישי שלך וראיתי את העכבר החביב. מדהים כמה הוא מתאים למה שאת מספרת