../images/Emo8.gif חחח.. אוקי...
אפריקה:
גרמניה- ביסמרק רצה לשמור על שלמות הרייך ולכן נמנע מלהצטרף למירוץ האימפריאליסטי, אך בלחץ האוכלוסייה הגרמנית הצטרפה גרמניה באיחור למירוץ. היא כבשה את קמרון, טוגו, נמביה, וטנזניה.
איטליה- הצטרפה גם היא למירוץ באפריקה וכבשה את לוב, סומליה (להבדיל מסומליה הבריטית), ארתריאה, ג'יבוטי. ניסתה לכבוש את חבש אך נחלה כישלון בקרב אדואה.
ספרד- כבשה נמלים במערב אפריקה- גמביה, סיירה לאון...
פורטוגל- כבשה איזורים בדרום אפריקה- אנגולה ומוזמביק.
בלגיה- הבלגים לא התעניינו באימפריאליזם ולא רצו להצטרף למירוץ, אך לליאופולד מלכם הייתה התעניינות רבה במירוץ האימפריאליסטי באפריקה. ולכן הוא רכש שטחים באיזור הקונגו והפך אותם לנחלה פרטית שלו , שם הוא גנב אוצרות טבע ושנהבי פילים והתייחס באכזריות אל הנכבשים. יחסו גרם לתגובה בעולם ובלגיה הייתה צריכה לקחת את איזור הקונגו כשטח חסות שלה.
כיווני התפשטות ומניעים אימפריאליסטים של 2 מדינות באפריקה:
בריטניה- מניע כלכלי: בשנת 1875 קנה ד'יזרעאלי, ראש ממשלת בריטניה, ב- 4 מליון ליש"ט את מניותיו של החדיב איסמעאיל שליט מצרים, בתעלת סואץ. באמצעות מניות אלה רכשה בריטניה השפעה מכרעת בניהול תעלת סואץ. שמירה על נכסים אסטרטגיים: לאחר הדחת השליט המצרי איסמעאיל, בלחץ המעצמות, פרצו מדינות באלכסנדריה. בריטניה, שחששה להשקעתה בתעלת סואץ ובטחון אזרחיה במצרים, כבשה את אלכסנדריה והשתלטה על מצרים כולה על מנת להבטיח את האינטרסים הבריטיים באיזור. שטחים שכבשה בריטניה: אוגנדה, מצרים, סיירה לאון, סודן הבריטית, קניה, רודזיה, חוף הזהב.
צרפת- יצירת רצף טריטוריאלי: צרפת, ששלטה על אלג'יריה, שאפה להשתלט על תוניסיה השכנה, שהיתה חלק של האימפריה העותמנית. בשנת 1880 פלט צבא צרפתי מאלג'יריה לתוניסיה בטענה שפלישות תוניסאים לאלג'יריה למטרות שוד וביזה מסכנות את שלום אלג'יריה. כך הפכה תוניסיה לשטח חסות צרפתי. מרוץ אימפריאסלטי: כיבוש תוניסיה נעשה, למרות הסיכון שבסכסוך עם האימפריה העותומנית, וזאת על מנת להקדים את איטליה, שראתה בתו נסיה המשך ישר על הטריטוריה שלה. שטחים שכבשה צרפת: אלג'יריה, תוניסיה, מרוקו, סודן הצרפתית, קונגו הצרפתית.
אסיה:
רוסיה- רוסיה ויפן הגיעו לכדי התעמתות עקב האימפריאליזם בשנת 1904. המתח בין רוסיה ויפן היה בשל העדפתם של הקוריאנים לשלטונם הידידותי יותר של הרוסים על קוריאה מאשר של היפנים. הרוסים קיבלו זיכיונות בקוריאה שהפכה למעין מושבה רוסית. היפנים הציעו לרוסים להכיר בזכויותיהם בקוריאה תמורת הכרה רוסית בזכויות היפנים במנצ'וריה. ההצעה נדחתה משום שהרוסים רצו גם את מנצ'וריה. המתח הגיע למלחמה בין שתיהן שבסופה נצחה יפן.
ארה"ב- ארה"ב כבשה באסיה את טיוואן, מידווי ואיים נוספים. רוב כיבושיה היו בסביבת היבשת האמריקאית: קובה, פיליפנים וכו'. הסיבות לאימפריאליזם האמריקאי נבעו באופן ישיר מעוצמת ההגירה אליה: א. הצורך של המשק האמריקני המתועש בחיזוק היבוא והיצוא ובשיווק עודפי היצור – ההתעצמות הכלכלית-תעשייתית הביאה את ארה"ב לחיפוש אחר שווקים חדשים: ההגירה, הגידול המהיר באוכלוסייה (בין 1860 – 1900 עלתה האוכלוסייה בארה"ב מ- 31 מליון ל- 76 מליון), עושרה של ארה"ב בחומרי גלם (חיטה, כותנה, נפט, נחושת ועוד), כמו גם הקמת מרכזים עצומים של תעשייה וחקלאות, הגבירו את התעצמותה הכלכלית של ארה"ב שחיפשה לה שווקים חדשים כדי לספק את תוצרתה ולהרחיב את פעילותה הכלכלית.ב. החריגה מהקו הבדלני – ארה"ב שמרה על העיקרון שלא להתערב בנעשה באירופה והזהירה את המדינות האירופאיות שלא להתערב בנעשה בארה"ב. אך ארה"ב החלה חורגת מן הקו שאימצה לעצמה, הרבה בהשפעת גישתו של תיאודור רוזבלט, נשיא ארה"ב (1912), שהיה בעד חיזור ההשפעה המדינית והכלכלית האמריקנית בעולם. תחושת עליונות הגזע האמריקאי הנושא על כתפיו את "השליחות, להביא את בשורת הדמוקרטיה לעולם.
כיווני התפשטות ומניעים אימפריאליסטים של 2 מדינות באסיה:
בריטניה- מניע כלכלי: סוחרים בריטים מהודו עסקו בריכוזו ומכירתו של אופיום לסין. היקף המכירות היה עצום ויצר בעיה ממשית בסין. כדי לעצור את הסחר הלא-חוקי הזה פתחו הסינים במלחמה כנגד סוחרי האופיום. בשנות המלחמה 1839-1842 סייעה בריטניה לסוחרים הבריטים וסין הובסה. בהסכם הכניע נקבע שסין תמסור את הונג-קונג לידי בריטניה ותאפשר הקמת תחנות מסחר בריטיות בחמישה נמלים סינים. כחלק מהמרוץ האימפריאליסטי כנגד צרפת וארה"ב בסין נקבע כי במחוז קאולון תהיה בריטניה "המדינה המועדפת". כלומר אסור היה לסינים במחוז זה לאפשר לסוחרים שאינם בריטים לייבא סחורות או לייצאן. שטחים שכבשה בריטניה: הודו, בורמה, מלאיה, בורנאו, טיבט
יפן- בעיות דמוגרפיות וכלכליות: הגידול המהיר של האוכלוסייה וחוסר מקורות פרנסה דחפו את יפן למדיניות של השתלטות על שטחים קרובים. לאחר סיפחה יפן את קוריאה, שהיתה כפופה לסין, פרצה בשנת 1894 מלחמת סין-יפן. סין נחלה תבוסה ובהסכם הכניעה נאלצה לוותר על קוריאה, האי פורמוזה, האיים הפיסקואדריים וחצי האי ליאו –טונג לטובת יפן. מרוץ אימפריאליסטי: יפן, שחששה מנוכחות הצבא הרוסי במנצ'וריה הסינית, פתחה במתקפה על הצי הרוסי – אות למלחמה כנגד רוסיה. לאחר 18 חודשי לחימה נכנעה רוסיה ופין זכתה בשטחים נוספים. מעתה היה בידה שלטון בים הצהוב והשפעה מכרעת במנצ'וריה. שטחים שכבשה יפן: הים הצהוב, קיבלה זכויות במנצוריה שנשארה תחת שליטה סינית, קוריאה, חצי האי ליאו טונג, האי פסדורה.
