../images/Emo53.gif../images/Emo92.gif
שלום לכולם........ אני פונה לפורום זה מכיוון שלדעתי עיקרו של הברסלב הוא להיות בשמחה יש לי הרגשה שחזרה בשאלה לא רחוקה ממני... ביום הכיפורים התפללתי כאילו הייתי הפושעת הגדולה ביותר ביקום בכיתי
רציתי בכל ליבי שהקב"ה יסלח לי ושאהיה ראויה לאהבתו אבל אני מתחילה להבין שהסיכויים שאהיה ראויה לאהבתו הם כמעט אפסיים יותר מדי ידע הלכתי חסר לי כל דבר קטן שאני לא עושה גורם לי ליסורי מצפון ענקיים אני טובעת בבילבול ובעצב, האהבה שלי לקב"ה כ"כ גדולה שהיא החזיקה אותי כל הזמן הזה... שיכנעה אותי להילחם... להישאר בחיים ולהישאר דתיה. אולי אני מחפשת מושלמות. אני מפחדת שהקב"ה לא רוצה שישמרו את השבת שלו באופן שאני שומרת.. ושמישהי שיש לה מחשבות כמוני ושמדברת כמוני מתלבשת כמו דתיה, וכאילו מסמלת את הדת בשביל אנשים מסוימים. כבד לי, את עול המצוות יכולתי לסחוב.. מאהבה.. אך לסמל את הדת? קטונתי.. ופעם עשיתי משהו שנראה לי מאוד פעוט, ומישהי אמרה לי שזה חילול ה´. רציתי לזרוק את הכל מעלי... אני? חילול ה´? שאני אוהבת כ"כ??????? אני לא יכולה לקחת את זה עלי. פעם רציתי לחיות במאה שערים, כי שם הייתי מרגישה שלמה מבחינה דתית אבל לא הייתי מסוגלת לחיות עם האידיאלים שלהם.... ובקיצור.... נראה לי שאהיה עצובה הרבה פחות מחוץ לעולם הדתי. יהיה לי קשה מאוד לעזוב הכל, אבל איני רוצה לאכזבו יותר. האם יש לי עוד סיכוי להתקרב?????
שלום לכולם........ אני פונה לפורום זה מכיוון שלדעתי עיקרו של הברסלב הוא להיות בשמחה יש לי הרגשה שחזרה בשאלה לא רחוקה ממני... ביום הכיפורים התפללתי כאילו הייתי הפושעת הגדולה ביותר ביקום בכיתי
