זקוקה לעצה

[רק_ אמא]

../images/Emo53.gif זקוקה לעצה

שלום לכם אני אמא לשתי בנות, בנות 6 ו- 4. בעיתינו, היא עם ביתי הבחורה שעלתה השנה לכתה א´, בתחום הלימודי היא מאוד מוכשרת, חכמה, פיקחית , יצירתית - בקיצור חלומה של כל אמא. לאחרונה אני שומעת מהילדה, מחבריה ומהמורה , שהיא מציקה לילדים אחרים... מבחינה חברתית יש לה חברות והיא מאוד אוהבת ללכת לביה"ס. מאוד מפריע לי שהיא מציקה..., כשאני שואלת אותה , מדוע את עושה זאת? היא, אומרת שהיא לא יודעת... ניסיתי לשוחח איתה , מה מפריע לה? מה היא מרגישה? אבל היא מעבירה נושא בקלות... אני מרגישה שידי כבולות , שאני לא יודעת מה עושים...מרגישה שטעיתי... חשו לציין שזו ילדה שלא מפחדת מעונשים (בצעירותה היתה לה גננת שזו היתה השפה שלה עם הילדים...) האם להעניש? מה לעשות? מיואשת

 

[לאה_מ]

להעניש? על מה?

מעבר לעמדתי הבסיסית, שענישה היא כלי לא אפקטיבי, שמסיט את תשומת הלב מן המעשה שבו רוצים לדון לעלבון שגורם העונש, הרי שבמקרה הזה אני גם לא מבינה על מה יש להעניש את הילדה? מה יעזור העונש? הלא אם היא עושה זאת בכוונה, העונש הגדול ביותר שיכול להיות הוא שלא יהיו לה חברים, וזה יהיה עונש שהיא תביא על עצמה בהתנהגותה (ואולי כדאי להסביר לה את זה). אם היא לא עושה זאת בכוונה, אז כנראה הדבר נובע מבעיה כלשהי בכישורים החברתיים שלה, ובמקרה כזה ודאי שעונש הוא חסר כל טעם. אם היא לא מעוניינת לשוחח איתך על זה, הנסיונות לעשות זאת לא ישאו פרי. אולי כדאי להניח לה קצת בעניין הזה, לראות אם זה מסתדר מעצמו (אולי זה פשוט תקופה כזו של תחילת השנה, שהיא קצת יותר עצבנית, מרגישה צורך להוכיח את עצמה במסגרת החדשה של כתה א´, וזו הדרך שלה לעשות זאת). אם לא, סביר להניח שבקרוב היא תתחיל לחוש ברתיעה מצד החברות שלה, ואז אולי יהיה זה זמן טוב יותר לשוחח איתה על זה. מכל מקום, היא זקוקה לתמיכה מצידך ולא לעונש. בהצלחה, וספרי לנו מה קורה בהמשך.

 

[רק_ אמא]

אני מסכימה ...

שלא מגיעה לה עונש, הסברנו לה לא פעם אחת את ההשלכות שיגרמו לה כתוצאה מהתנהגות זאת ..ואני בטוחה שהיא מבינה... אבל ברגע שהיא עם החברים (ולא שחסר לה תשומת לב) היא "חוגגת"... כל פעם , צורת ההצקה הולכת וגוברת...וגם האחריות שלנו כהורים על מעשיה... אני מפחדת כל פעם מחדש מלשמוע "סיפור" חדש... ייתכן ויש בעיה בקישוריה החברתיים , אז איך מתמודדים עם זה? האם לתמוך בה ולראות אותה נשארת בלי חברים , שהרי זה מה שיקרה? ממש מיואשת...

 

[לימור של עמית]

אל תתייאשי../images/Emo24.gif

קראתי את ההודעה וממש הבנתי לליבך! אותי דווקא מעניין מה זה "מציקה"...מעשי קונדס שטותיים שאמורים לבדח..אולי היא מנסה להצחיק..או שהכוונה שלה היא דווקא להציק ולקלקל? אחרי שמבררים את העניין הזה-מה המטרה שלה כשהיא מתנהגת כך.אז יהיה אפשר להמשיך הלאה.

 

[רק_ אמא]

תודה לימור

מציקה , זה דחיפה , מילים פוגעות , לקיחת פריט והחבאתו , לדעתי מדובר יותר במעשה קונדס...בגלל בצורך להיות משולב בכיתה...ולמרות שהיא רואה שלא כך הדבר...היא לא מפסיקה... אני ממש עובדת עצות , מה לעשות

 

[דסי אשר]

הכי חשוב שתרגעי, ושלא

תרגישי אשמה. אפילו בלי שום כוונה, התגובה הרגשית שלך, יכולה להקרין על הילדה, ולהחמיר את המצב. ברור שהילדה "מספרת משהו" וקוראת לעזרה. את כותבתלאחרונה אני שומעת מהילדה. איך זה קורה שאת שומעת מהילדה? היא באה ומספרת מיזמתה? את שואלת אותה, חוקרת אותה? את אומרת שלך זה מאד מציק. מה את מתרשמת(לא שואלת), האם לילדה הדבר מציק? הרושם הוא שמשהו מציק לה והיא מרגישה שהיא לא יכולה לדבר על כך. היא מנסה לעבור נושא כשאת מדברת על כך. אני מבינה שזה מציק, אבל הרגיעה שלך, וחוסר הכעס עליה, יכולים מאד לעזור בתקשורת בינכן, ולאפשר לך ולה לנסות להבין מה קורה. את מספרת שיש לה חברות. סימן שלא מדובר בחוסר כישורים חברתיים, והיא כבר בת 6, ובוודאי פיתחה איזה שהם כישורים חברתיים, אם יש לה חברות. מה את מדמיינת לעצמך, איזה אסוציאציות יש לך, לגבי מה אומרת הילדה שלך, כשהיא עושה משהו, שהיא מבינה שיזיק לה, ולדבריך טוענת שאינה מבינה למה. אולי תנסי לדמיין את עצמך "נכנסת לנעליים" שלה(וזה רק מועיל לפעולת ההרגעה שלך), כדי לנסות להבין את דינמיקת ההתנהגות הלא ברורה. מהו אופי ההצקות? אולי מכך אפשר להתחיל ללמוד מה הילדה שלך מספרת? קרה משהו משמעותי בחייה, לפני שהשינוי חל? מתי זה התחיל? אני מניחה שקשה לה לא פחות מלך, ואולי הרבה יותר. בא לך לענות על השאלות? דסי

 

[רק_ אמא]

אני מנסה ...

לצערי , אני מרגישה אשמה וכן כנראה זה מוקרן לילדה ואכן המצב לטעמי מחמיר , לגבי שאלותיך : היא לא באה לספר מיוזמתה כנראה מפחדת מהתגובה...ולכן האינפורמציה מגיעה מהמורה בד"כ או משאלות שלי (מתוך עניין לנעשה בבה"ס). לגבי הילדה , האם זה מציק לה, לטעמי לא, באותו רגע של שיחה הדבר מאוד מציק, אבל שניה אחרי היא פשוט מעבירה דף וממשיכה הלאה... אני גם, מרגישה שמציק לה משהו , אבל לצערי לא משתפת אותי או את המורה שניסתה לשוחח איתה... לגבי כישוריה החברתיים , זה שיש לה חברות עדיין לא אומר שהכישורים לחברות טובים. ויתכן כי מכאן נובעת הבעיה מאחר והילדה שלי לא אומרת הרבה (מעדיפה לשתוק - שזה ממש לא אופיני לה), לכן כל כך קשה לי להבין מה היא מרגישה. ההצקות באות לידי ביטוי בשעור ומחוצה לו , נגיעה , דחיפה , מילים שפוגעות, לקיחת פריט והחבאתו... משהו משמעותי בחייה לא קרה פרט לעליה לכיתה א´ אני בטוחה שמאוד קשה לה ומכאן בדיוק המצוקה שלי , הרצון שלי לעזור וההתנגדות שבאה מצידה

 

[לאה_מ]

המעבר לכתה א´ הוא משמעותי עבור

ילדים רבים. ראשית, המדובר באמת במקום שונה מאד מהגן אליו הם הורגלו בשנים הקודמות. יש הרבה פחות זמן לשחק, נדרשת רמת ריכוז גבוהה יותר, יכולת הסתגלות למסגרת נוקשה בהרבה. גם לילדים שמתמודדים היטב עם השינוי, זה ודאי שינוי משמעותי. בד בבד עם השינוי ברמת החופש ובמסגרת (והשינוי האינטלקטואלי המתרחש עם המעבר לבית הספר, אם כי "אינטלקטואלי" לא ממש מתאר את תחושתי לגבי הנלמד בבית הספר, ואולי "לימודי" יהיה נכון יותר, אבל זה שייך לדיון אחר...), חל גם שינוי חברתי - מעבר מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, איתה בדרך כלל נשארים לפחות עד סוף בית הספר היסודי. הילדים נאלצים להתמודד גם עם השינוי החברתי ועם הצורך למצוא את מקומם בקבוצה החדשה (ואגב, הילדים מגיעים מגן חובה, שם היו "הבוגרים" לבית הספר היסודי, בו הם לא רק הצעירים ביותר, אלא שהגדולים הם באמת הרבה יותר גדולים מהם, ולכן הקבוצה החברתית בתוך הכיתה כל כך חשובה - לפחות בתחילת השנה). מעבר לכך יש את הציפיות שמעוררת הסביבה (כמה שאת גדולה, את כבר עולה לכתה א´! איך בבית הספר? מה אתם לומדים? איזו ילדה גדולה את!). זה אמנם מאד טבעי, אבל זה לא פשוט להתמודד עם זה ועם הציפיות העולות מכך (לפחות במשתמע). תחשבי, למשל, שהיית מתחילה לעבוד במקום עבודה חדש, וכל הזמן האנשים היקרים לך ביותר היו אומרים לך "כל הכבוד לך שקיבלת את המשרה הזו, שו משרה ממש בכירה!", "אני ממש לא מאמין שאשתי כבר מנהלת אגף!", "נו, אז מה קורה בעבודה החדשה?" - לא היית חושבת לעצמך - וואו, איזו רמת ציפיות! מה יקרה אם לא אצליח בתפקיד החדש? אולי אני בכלל לא מתאימה? ואם אני לא מתאימה - איך אוכל לאכזב כך את אלה שכל כך מצפים ממני להצליח? ניסיתי להמחיש קצת את הקשיים במעבר לכתה א´. לכן עצם המעבר הוא מספיק קשה לילדים - חלקם מתמודדים טוב יותר וחלקם טוב פחות. מאד יתכן שאצל הבת שלך הקושי שלה מתבטא בהצקות לילדים, ואולי זה נובע גם מהרצון העז שלה לתפוס את מקומה בכיתה ולהשביע את רצון כולם (כולל ההורים והמורה, ואולי לכן היא לא ששה לדבר על זה איתכם - אולי היא חוששת שתחשבו שהיא נכשלה?). אז לי נראה, שלא כדאי שתרגישי אשמה ותכנסי ללחץ, כי בדרך הזו תשיגי בדיוק את המטרה ההפוכה - תעבירי לבתך את רגשי האשמה שלך והיא תתרגם זאת לאכזבה ממנה. כדאי שתנסי להעביר לה את התחושה שאת מבינה אותה, שאת תומכת בה ומשתתפת בקשיים שלה, שזה בסדר שלא קל לה, שאת נמצאת שם עבורה כדי לעזור לה ולתמוך בה, ושאת לא מאוכזבת ממנה, והיא לא צריכה לענות על ציפיות כאלה ואחרות. אני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות. אבל זו נראית לי הדרך הנכונה, ותתחילי בקטן - מעצמך. אחר כך את יכולה לנסות לעזור לה בפעולות שישפרו באופן חיובי את מצבה החברתי בכיתה (למשל, להזמין אליה הביתה שתים-שלוש חברות מהכיתה למסיבת פיג´מות - תוכלו לתכנן זאת ביחד, ויתכן שזה יצור אווירה חיובית בינה לבין אותן חברות, באופן שהיא כבר לא תרצה להציק להן יותר). המון בהצלחה!

 

[limori]

לאה ממש יופי של המחשה

) . תחשבי, למשל, שהיית מתחילה לעבוד במקום עבודה חדש, וכל הזמן האנשים היקרים לך ביותר היו אומרים לך "כל הכבוד לך שקיבלת את המשרה הזו, שו משרה ממש בכירה!", "אני ממש לא מאמין שאשתי כבר מנהלת אגף!", "נו, אז מה קורה בעבודה החדשה?" - לא היית חושבת לעצמך - וואו, איזו רמת ציפיות! מה יקרה אם לא אצליח בתפקיד החדש? אולי אני בכלל לא מתאימה? ואם אני לא מתאימה - איך אוכל לאכזב כך את אלה שכל כך מצפים ממני להצליח? זה כל כך נכון.... לימור

 

[רק_ אמא]

../images/Emo51.gif על העזרה

על התגובות הנכונות והמלמדות שלכן... נראה לי שיש בה תערובת מכול דבר אני מנסה להפנים את כל האינפורמציה שניתנה לי כאן ולייסם אותה ... ומוצאת לנכון להודות לכן... תודה רק_אמא

 

[anat30g]

אולי היא משועממת???

ילדים מוכשרים - שקולטים מהר את החומר בכיתה - לא פעם ולא פעמים משועממים אחרי שהבינו את החומר ואין להם מה לעשות... חלק מתעסקים על מחקים ולורדים, חלק מקשקשים במחברת וחלק מחצינים את השיעמום שלהם מציקים או מצחיקים או מפריעים בכיתה. בררי את הנושא - ואם זה ככה - המורה שלה צריכה לספק לה תעסוקה אחרת בזמן שהיא ממשיכה להסביר את החומר בכיתה. כמו כן - אני מסכימה שעונש זה לא מה שמגיע לה - אם כי היא צריכה להבין שאסור לה להציק לאחרים ולא משנה מה הסיבה לכך. לכן אני חושבת שתעסוקה אחרת או נוספת יכולה לעזור לה - זה לא עונש ומצד שני זה מונע ממנה להפריע ולהציק. ענת

 

[ציפי ג]

מסכימה לגבי שאלתה של ענת

ילדים משועממים, לפעמים מציקים. ואולי היא רעבה? כאשר אני רעבה אני נהיית ממש עצבנית כדאילבדוק את האופציה הזו.