כדאי לפתוח את הספר
"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" מאת ויליאם ל. שיירר, יש שם כמה פרקים שלמים על האידיאולוגיה הנאצית. בתמצות גדול יותר מסוכמים העקרונות גם בספר הלימוד של יחיעם וייץ, "עליית הנאציזם". אבל בעיקרון, העקרונות הינם כדלהלן: 1. תורת הגזע- חלוקת העולם לגזעים עליונים וגזעים נחותים, כאשר בצמרת הרשימה נמצא הגזע הארי (שחלק מבניו הם הגרמנים). בתחתית הסולם הגזעי נמצא הגזע הסלאבי הנחות, שיש לשעבדו לגזעים העליונים. מחוץ לסולם נמצא הגזע הנחות והמתועב מכולם, הגזע היהודי, מעין טפיל המנסה להחריב את האנושות מראשיתה ואויב הנצח של העם הגרמני והגזע הארי. 2. עיקרון המנהיג (der fuehrer prinzip)- על מנת להשליט את הגזע העליון על העולם, יש צורך באומה חזקה ומאוחדת, נקייה ממחלוקות רכרוכיות של משטר דמוקרטי. ההיררכייה באומה תתנהל לפי הטבע, כאשר לכל דרג יהיה מנהיג שסמכויותיו מוחלטות, והוא כפוף למנהיג שמעליו וכן הלאה. בראש כל הפירמידה עומד המנהיג העליון, הפירר (fuehrer),שהוא התגלמות רצון האומה, ומהווה לה מנהיג נערץ ומעין אל כאחד. גישתו של המנהיג היא כמובן לאומנית, אך חשוב להדגיש כי בנאציזם, שלא כמו בפשיזם, המדינה אינה חזות הכל, ומטרתה היא לשרת את הגזע בלבד. הסיסמא שסיכמה את התפיסה היא: עם אחד, גזע אחד, מנהיג אחד. אותה ישות ערפילית, מעין קהילה גזעית-לאומנית המבוססת על דם ועל אדמה, נקראת בטרמינולוגיה הנאצית פולק (volk). 3.עיקרון החברה הטבעית- כפי שאמרנו קודם החברה צריכה להתנהל לפי עקרונות הטבע. בדומה לפשיזם, מוגדרת החברה כמעין אורגניזם אחד שכל חבריו פועלים אך ורק למענו ולא למען טובתם האישית. לכלל יש עדיפות מוחלטת על הפרט. רק שכאן, בניגוד לפשיזם, הערך העליון הוא הגזע ולא המדינה. כשם שאורגניזם מרחיק מעצמו תאים פגועים ומשמיד אותם, כך על החברה הטבעית להכחיד את אויביה מבפנים- מתנגדי המשטר "הפרוורטים", תומכי הדמוקרטיה, אנשי השמאל הרכרוכי, הנכים והמוגבלים הפוגמים בטוהר הגזע, היהודים כמובן ובסופו של עניין גם הכמורה. אחדים מהקיצוניים שבנאצים רצו להוסיף לרשימת המועמדים להשמדה גם את בני האצולה הגרמנית, במיוחד לאחר ניסיון ההתנקשות בהיטלר ב-20 ביולי 1944. 4. עיקרון המוסר הטורף- היטלר, האידיאולוג הנאצי המרכזי, ראה במוסר המערבי המקובל "המצאה יהודית מתועבת". הוא רצה להחליפו במוסר טבעי, או כהגדרתו, "המוסר הטהור של חיית הטרף". המוסר, אם הוא קיים בכלל, נועד רק לשרת את הגזע ואת המנהיג ונסוג בפניהם בכל דבר ועניין. מוסר הוא לטפח את הגזע העליון ולהשמיד את אויביו. המוסר הנוצרי, כאמור, הוא המצאה של "היהודי ישו" (לפי הימלר) או של "היהודי פאולוס" (לפי הזרם הנאצי נוצרי בכנסייה הגרמנית). בכל מקרה יש להשמידו. הקיצוניים שבנאצים, בראשות אידיאולוג המפלגה אלפרד רוזנברג, שאפו להחליף את הנצרות בדת נאצית לאומית, שמיין קמפף יהיה ספר הקודש שלה ותסגוד להיטלר כאל. כמובן שהנצרות תושמד עד היסוד לפי תפיסה קיצונית זאת, שיש לציין שלא כל הנאצים היו שותפים לה. 5. מרחב מחייה במזרח- העם הגרמני חייב מרחב מחייה על מנת להמשיך ולהתקיים. לא מדובר באפשרות, אלא בצורך קיומי ממש. לכן, עליו לכבוש את אדמות הסלאבים העצומות במזרח, לשעבד את הגזע הסלאבי ולדלדלו אט אט תוך עבודה עד מוות עבור הגזע העליון. רבים מעקרונות התורה הנאצית היו נתונים לפשרות ולשינויים בהתאם לנסיבות המשתנות. למעשה, כולם מחוץ לאחד- האנטישמיות. היהודים נראו בעיני היטלר ושאר הנאצים כמשהו מיתי כמעט, חסר כל רציונליות והגיון, מעין יצורים דמוניים המאיימים על העם הגרמני והמפעל הנאצי כולו. ועל כך לא היה מוכן היטלר להתפשר בשום אופן. העיקרון השני בחשיבותו היה מרחב המחייה במזרח, ועליו לא היה מוכן היטלר להתפשר לטווח ארוך. אך לטווח קצר היה מוכן להתפשר עליו, כפי שמוכיח ההסכם הנאצי סובייטי, או הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. כל שאר העקרונות היו נתונים לפשרות, אם יסייעו להגשים את שני העקרונות הראשונים. כך, למשל, הופסקה השמדת הנכים והמוגבלים בעקבות סערה ציבורית שהיתה בגרמניה. נעשו פשרות בתורת הגזע, כאשר כרת היטלר ברית עם היפנים, אותם הגדיר במיין קמפף כגזע נחות, או עם המופתי הערבי של ירושליים. ושוב- העיקרון שמאחד את כל התורה הנאצית לחטיבה אחת- אנטישמיות ושנאה תהומית שאין לה קץ לעם היהודי.
