בבקשה - דחוף....

[א ב ד ו ן]

../images/Emo53.gif בבקשה - דחוף....

היי כולם... אני רציתי לבקש עזרה... אני עוד מעט מתגייסת... ואני מרגישה שאני חייבת אבל חייבת לספר להורים שלי שאני לסבית.. הבעיה היא שאף פעם לא הייתי בן אדם פתוח - אפילו עם החברים הכי טובים שלי... ואני נורא מפחדת... היו הרבה פעמים לפני שנה\שנתיים שאיכשהוא ניסיתי לרמוז להם - אבל כנראה לא הצלחתי... עשיתי סרט דוקומנטרי על החברה ההומוסקסואלית - ואז אבא שלי בא אלי ביציאה - רק שלא תהיי "מושפעת" מהם.. שלא ישפיעו עלייך ... ואני הייתי בהלם - כי אבא שלי הוא בן אדם מקסים - ולא ידעתי שככה הוא מרגיש... אז אמרתי לו באמת?! ואם אני אבוא אליך יום אחד ואגיד לך שאני לסבית - מה תעשה? אז ראיתי איזה משהו בעיניים שלו - לא יודעת מה אפילו.. והוא אמר כזה בהתחלה לא יודע - ואז הוא אמר לי לא משנה מה תהיי אני תמיד אוהב אותך - עכשיו אני ממש אבל ממש לא מאמינה לו... ויש עוד פונקציה בבית - אמא! שהיא בכלל אנטי בני אדם... לא רק לסביות והומואים - בכלל בני אדם.. שזה יותר קשה... ואני לא יודעת מה לעשות... בבקשה תעזרו לי...

נ.ב אני לא ממש חדשה פה - אני כבר כמה זמן מסתכלת על הפורום הזה... פשוט לא יודעת איך לעשות את הצעד הראשון... אני בת 19 וקוראים לי שי...

 

[Blackice]

ברוכה הבאה! ../images/Emo13.gif ../images/Emo6.gif

*מהר גונב מרביב דגל הבשביל להגיש לך אחד*

אני ממליץ לך לבקר ןלקרוא את המאמר הנהדר הזה: http://www.outproud.org/brochure_coming_out.html שיש לו גם תרגום מאוד חסר לעברית, באתר של מלאכים בוורוד: http://www.brainbow.co.il/article3.asp אבל אם את יכולה להתמודד עם האנגלית אני ממליץ כי הוא הרבה יותר נכנס לפרטים. ולי אישית הוא מאוד עזר עם התמודדות עם ההורים. לדעת מה לעשות. לגבי איך לספר להם- אין דרך קבועה. כל אחד וההורים שלו. אבל לא משנה איך תספרי, הם עדיין יקבלו את הידיעה- כך שזה לא משנה. בעקרון, זה פשוט לקחת נשימה עמוקה ולספר. אחרי זה... המ, עכשיו שבוע הספר, אני הייתי ממליץ אם את מעוניינת לצאת לחפש חומר קריאה להורים. משהו בסגנון "אמא יש לי משהו לספר לך" (מקווה שזה אכן שם הספר). להפיג את הדעות הקדומות של ההורים... ובעיקר להרגיע אותם. לאבא שלי היו די הרבה יציאות כאלה נגד הומואים וכו' לפני שהוא ידע עלי.. והוא בעיקר שותק ולא מתייחס לזה, ואני החלטתי לתת למים לנוח ולא להעיר אותו.. אבל אני לא בטוח עד כמה נכונה הדרך שלי. בכל אופן ההמלצה במאמר הזה היא to talk it out- all the way . המון בהצלחה עם ההורים, וברוכה הבאה לפורום!

Blackice

 

[sarah]

you are worring more then you need

to it sounds like your father at least *whants* to ecsepte you, and .your mother...well..you sead that she dosn't like anyone, so will it matter if your gay?

and Eres saed all the rest. other then that- good locue

 

[א ב ד ו ן]

אז ככה:

את טועה... ברור שזה משנה -בקשר לאמא - תאמיני לי אני גרה איתה כבר 19 שנה - אני מכירה אותה.. והיא בחיים לא תסכים למצב הזה.... מה שחשוב לה זה מה שהחברה חושבת - ואיך היא תראה בעיני החברה וכל מיני. ובקשר לאבא - אני לא יודעת - אני מכירה אותו מספיק זמן שאני יודעת שהוא יתאכזב ממני - ומי יודע מה הוא יעשה...

 

[sarah]

הבנתי ../images/Emo4.gif ../images/Emo24.gif

 

[Blackice]

אני חושב שכבר היה לנו פה

שרשור בנוגע לזה.. ותשמעי, החברה ממש מקבלת לסביות. נכון, להורים יהיה קשה, בנו על נכדים ומשום מה הדעה הרווחת בקרב הורים היא שילד לא סטרייט <=> אין נכדים. אבל בסך הכל החברה מקבלת לסביות אחלה. עם הומוחאים יש לה רקצת בעיה. אבל זה קשור לחברה הפטריאכלית שלנו ולחששות לגבי מיניות הגבר לנוכח הומוסקסואליות. עם לסביות אין בעיה- שוב, נימוקים דומים. זה מה שיש בשטח. ואין מה לפחד מזה... ארז

 

[א ב ד ו ן]

אבל זה הקטע:

שאתה מדבר על איך שהחברה מקבלת והכל... אבל החברה יודעת עלי... הבעיה זו ההורים - בעיני הם לא חברה.. הם הורים.. הם הורים "מפחידים". ככה זה.. ןפה זו הבעיה.. הם נאלצו לסכן כל כך הרבה דברים בשבילי... וככה אני באה ומאכזבת אותם?

 

[Sקוט]

מה זה מאכזבת?

זה מה שאת! זה לא שהלכת וגנבת משהו...או רצחת מישהו... ואז באמת את מאכזבת... ומה ההבדל בין זה לזה? שלרצוח ולגנוב זה רע וזה מבחירה ולהיות לסבית זה טוב וזה לא מבחירה (כלומר,מה שטוב זה לסבית שגם חיה בחופשיות ושלמה עם עצמה וממשת את הרצונות שלה כמו כל אדם אחר...לא התכוונתי שעצם העובדה שאת לסבית זה טוב).....

 

[resputin]

תראה, סקוט.. זה לא ממש נכון מה שאתה

אומר. כאילו, זה כן.. אבל זה גם לא. זה נורא איזור אפור. אתה מבין.. כשיולדים ילדים, גם ההורים הכי גיי פרינדלי והכי פתוחים והכי מקבלים, יכול להיות שתהיה להם.. צביטה קטנה כזאת בלב שלהם, כי מצפים מילדים להמשיך את השושלת. אז נכון, זה אגואיסטי- אבל כולנו אגואיסטים בנקודות שונות בנו, ואני חושב שזה טיפה לגיטימי. אז נכון, הם לא חייבים להיות "מאוכזבים" בהכרח, או להראות שהם "מאוכזבים"- אבל יש הורים שכן טיפה מאוכזבים אבל לא מראים את זה, שוב.. לאוו דווקא מאוכזבים, אבל יש להם את הצביטה הקטנה הזו בלב. כמובן יש כאלה שהצביטה יותר קטנה, או יותר גדולה.. אבל קטנה כמות האנשים שאין צביטה בכלל, במיוחד בהתחלה. אח"כ זה מתעמעם.