../images/Emo5.gif
כבר ביקרתי פה פעם... ואז נעלמתי. פושעת שכמותי. עכשו אני מבקשת את עצתכם בנושא כאוב... כידוע (וגם אם לא, אז הנה אני כותבת בקצרה) בעלי ואני ביחסים..די לא טובים. בזמנו הם היו ממש גרועים- ממש סלדתי ממנו. אבל כיום המצב קצת שונה. זה כאילו למדתי לחיות עם מה שיש. רציתי אז לעשות צעד ולהתגרש- אבל במחשבה קצת יותר עמוקה, ראיתי שאני צריכה קצת יותר מרצון כדי להגיע לזה. וחוסר ההסכמה המובלט שלו לא העיד על זה שיזוזו עניינים, גם אם אני אנסה הכל. לא אומרת שממש ויתרתי, אבל פשוט התרגלתי לחיות ככה. אני עושה מה שאני רוצה ומצד שני לא מתייחסת אליו. ועכשו הבעיה... המצפון שלי הורס אותי על זה שאני "אוחזת בחבל בשתי קצותיו"... מצד אחד אני בבית, עם הילדים, איתו (כשהוא בבית. כי עכשו הוא יצא לקורס קצינים, אז הוא חוזר רק לסופי שבוע)- שזה אומר שאני כמעט ולא מדברת איתו, אבל נמצאת איתו בבית. ישנה בסלון כרגיל וכאלה... מצד שני, אני עושה מה שאני רוצה. אני נפגשת עם מי שבא לי. אני לומדת מה שבא לי (יום רביעי אני מסיימת קורס ברמנים!!!
) בקיצור.. אני מקווה שהבנתם. אני כולי מבולבלת. לא יודעת מאיפה להתחיל להתסכל על זה (אם בכלל) או פשוט להמשיך ולהדחיק את המצפון הזה. רק שלא יתעורר לי תפאום עוד 20 שנה ואז אני יעבור את כל התהליך שוב... ???
כבר ביקרתי פה פעם... ואז נעלמתי. פושעת שכמותי. עכשו אני מבקשת את עצתכם בנושא כאוב... כידוע (וגם אם לא, אז הנה אני כותבת בקצרה) בעלי ואני ביחסים..די לא טובים. בזמנו הם היו ממש גרועים- ממש סלדתי ממנו. אבל כיום המצב קצת שונה. זה כאילו למדתי לחיות עם מה שיש. רציתי אז לעשות צעד ולהתגרש- אבל במחשבה קצת יותר עמוקה, ראיתי שאני צריכה קצת יותר מרצון כדי להגיע לזה. וחוסר ההסכמה המובלט שלו לא העיד על זה שיזוזו עניינים, גם אם אני אנסה הכל. לא אומרת שממש ויתרתי, אבל פשוט התרגלתי לחיות ככה. אני עושה מה שאני רוצה ומצד שני לא מתייחסת אליו. ועכשו הבעיה... המצפון שלי הורס אותי על זה שאני "אוחזת בחבל בשתי קצותיו"... מצד אחד אני בבית, עם הילדים, איתו (כשהוא בבית. כי עכשו הוא יצא לקורס קצינים, אז הוא חוזר רק לסופי שבוע)- שזה אומר שאני כמעט ולא מדברת איתו, אבל נמצאת איתו בבית. ישנה בסלון כרגיל וכאלה... מצד שני, אני עושה מה שאני רוצה. אני נפגשת עם מי שבא לי. אני לומדת מה שבא לי (יום רביעי אני מסיימת קורס ברמנים!!!