P i x i e s
New member
../images/Emo47.gif../images/Emo204.gif היום שלי.
טוב, זה ממש לא השבוע שלי. קיבלתי 79 במתמטיקה, שזה אחד המבחנים שהלך לי בהם מעולה. אבל באמת מעולה. גיליתי שהחברים שלי חתיכות.. עזבו, אני לא אקלל כי זה לא הרמה שלי ואני לא ארד לזה. פשוט התחלתי לבכות. רק אחד בא וגם הוא ניסה רק לצאת מזה צודק ולא חרא במקום פשוט להתנצל כמו שהוא היה צריך. ככה גם שיעור לשון בא לי הכי חרא, כשאני עוד בדמעות. עכשיו אסביר למה. בשיעור לשון, אפילו שאני התלמידה הכי טובה שלה (ואפילו לא מתביישת להגיד את זה), היא החליפה אותי עם מישהו כי הוא הפריע. סבבה, סבלתי את זה, היה לי מקום יחסית קבוע, עד שכל שיעור פשוט החליפו ושיחקו בי כל הזמן. לא יכלתי יותר. גם הייתי בעצבים וכו' (עכשיו תדעו שכשאני בעצבים אני מסוגלת לצעוק על מורות ולעשות הכל בערך) . הפעם שוב תפסו לי את המקום, ושוב הכל קרה מחדש. אמרתי לה את זה, היא העמידה אותי בינתיים בצד והעבירה כמה ילדים, אז חשבתי כבר שהיא תחזיר אותי למקום שאני כ"כ נהנית בו, כי אני מקבלת מאיות אפילו שאנחנו מדברים, אז מה זה משנה בעצם? אבל לאאאאא, היא חייבת להפוך אותי לקורבן קטן של המערכת, אז התעצבנתי. אמרתי לה שזה לא הוגן, שאני תלמידה טובה ולא מגיע לי ופשוט ירדו לי דמעות. ישבתי במקום הזה ולא הסתכלתי עליה אפילו, ואתם יודעים מה היא שאלה? "את כועסת עליי?" מה, את בת חמש?! בטח שאני כועסת! בא לי להרביץ לך, כמה שאני כועסת! לא עניתי ובסוף היא העבירה אותי חזרה. כולי כבר הייתי בדמעות ממה שקרה קודם והכיתה צחקה עליי כאילו שאני מטומטמת שאני מבקשת כולה לשבת במקום שבא לי. ואתם יודעים מה שמעתי שאמרו? כאילו שזה כזה חשוב. בטח שזה חשוב!!!! צריך ללמוד איפה שאתה הכי נהנה, לא איפה שאתה סופר את הדקות, ראבק. יום מעצבן, ואני פשוט שונאת את הכל עכשיו.
טוב, זה ממש לא השבוע שלי. קיבלתי 79 במתמטיקה, שזה אחד המבחנים שהלך לי בהם מעולה. אבל באמת מעולה. גיליתי שהחברים שלי חתיכות.. עזבו, אני לא אקלל כי זה לא הרמה שלי ואני לא ארד לזה. פשוט התחלתי לבכות. רק אחד בא וגם הוא ניסה רק לצאת מזה צודק ולא חרא במקום פשוט להתנצל כמו שהוא היה צריך. ככה גם שיעור לשון בא לי הכי חרא, כשאני עוד בדמעות. עכשיו אסביר למה. בשיעור לשון, אפילו שאני התלמידה הכי טובה שלה (ואפילו לא מתביישת להגיד את זה), היא החליפה אותי עם מישהו כי הוא הפריע. סבבה, סבלתי את זה, היה לי מקום יחסית קבוע, עד שכל שיעור פשוט החליפו ושיחקו בי כל הזמן. לא יכלתי יותר. גם הייתי בעצבים וכו' (עכשיו תדעו שכשאני בעצבים אני מסוגלת לצעוק על מורות ולעשות הכל בערך) . הפעם שוב תפסו לי את המקום, ושוב הכל קרה מחדש. אמרתי לה את זה, היא העמידה אותי בינתיים בצד והעבירה כמה ילדים, אז חשבתי כבר שהיא תחזיר אותי למקום שאני כ"כ נהנית בו, כי אני מקבלת מאיות אפילו שאנחנו מדברים, אז מה זה משנה בעצם? אבל לאאאאא, היא חייבת להפוך אותי לקורבן קטן של המערכת, אז התעצבנתי. אמרתי לה שזה לא הוגן, שאני תלמידה טובה ולא מגיע לי ופשוט ירדו לי דמעות. ישבתי במקום הזה ולא הסתכלתי עליה אפילו, ואתם יודעים מה היא שאלה? "את כועסת עליי?" מה, את בת חמש?! בטח שאני כועסת! בא לי להרביץ לך, כמה שאני כועסת! לא עניתי ובסוף היא העבירה אותי חזרה. כולי כבר הייתי בדמעות ממה שקרה קודם והכיתה צחקה עליי כאילו שאני מטומטמת שאני מבקשת כולה לשבת במקום שבא לי. ואתם יודעים מה שמעתי שאמרו? כאילו שזה כזה חשוב. בטח שזה חשוב!!!! צריך ללמוד איפה שאתה הכי נהנה, לא איפה שאתה סופר את הדקות, ראבק. יום מעצבן, ואני פשוט שונאת את הכל עכשיו.
