בסךהכלתמידבנאדם
New member
../images/Emo47.gif מומלץ!
זאת הודעה שידיד שלי, אמיר כתב בהייד פארק בפורום... וזה נורא יפה בעייני אז אם יש לכם כוח תקראו... הבנתי מזה כמה דברים
תהנו... שלום שלום אני אמיר. מיום שישי טחנתי את הדיסק החדש ממש ממש הרבה, וכתבתי מעין ניתוח של הקונספט שלו. אתם מוזמנים להוסיף עוד, כי יש עוד המון מה להגיד עליו... כולנו יודעים שזה דיסק קונספט, יענו דיסק עם סיפור או נושא מסויים. הקטע של דורות זה סיפור מאוד יפה, אבל ממה ששמתי לב זה בעיקר מטאפורה ברקע למסע של אדם בעקבות ההארה. השיר הראשון שהטקסט שלו לקוח מספר הזוהר הוא פתיחה לסיפור שלנו, מתאר מצב של קיום. גלגל בתנועה. זרימה של חיים. של נשמה. של עולם. עושים ZOOM IN ומגיעים לגיבור שלנו. הוא רוצה. רוצה להשתנות, לחוות הארה, להתחבר לאמונה. אבל הוא עדיין לא מוכן. האגו מפריע וקופץ בראש. מנתח דברים ופורט אותם לפרוטות. לרצון, חשק, אני. הכל תבניתי אצל הבחור שלנו. גוף, נשמה, אדם, יה. כך הוא רואה את העולם. הראייה שלו את העולם היא ראייה נטולת רגש, רק מחשבה. בלי אמונה, רק ידיעה. בידיעה אנחנו רואים שידיעה ללא אמונה עומדת ללא יסודות. תחילת השיר הוא ראייה תבניתית של אנשים. משפחה של חרדים ככה וככה, איש צעיר מהרצליה ככה וככה. אבל יש שאלות... יש שאלות שחופרות בנשמה ולא נותנות מנוח. השאלות שנמצאות על הגבול בין הידיעה לאמונה. והאמונה אצלו, כאמור, עדיין לא נמצאת. מתחיל החיפוש. אין עדיין אמונה והידע מתחיל לאכזב. בלבול עוטף את הבנאדם אך בתוך הבלבול הוא שם לב לדברים חדשים, הראייה שלו מתחילה להשתנות. זה מראה סימנים במערכת היחסים שלו (יפהפיה). הראייה נהיית פחות תבניתית, יותר קסומה. לכולנו יש את המסיכות שלנו. הפוזה שלנו. בלובש חם הוא משיל מעצמו את הפוזה. מוריד את המזויף ומשאיר את עצמו, זה חלק מהתהליך, אבל נעשה כהכנה לנסיון שלו להתחבר לטבע כמו שאומרים בסוף השיר. הוא נוסע למסיבת טבע. באגם הברברים יש מוזיקת טראנס עצבני כזה שמזכיר מסיבה שאולי תתרחש בגואה, או אפילו בארץ, אבל בראש הזה. הוא בא למקום הזה בטבע שמלא באנשים שכמוהו, מנסים לעבור שינוי ולהתחבר למשהו אחר. "אנשים רעים לשעבר" שכאלו, שמנסים לצאת מהמעגל של החיים שלהם. הוא מוצא חיבור ונכנס לראש. הבחור שלנו חווה הארה. אומרים שההארה חמקמקה. אתה חווה אותה והיא נעלמת. כל החיים אנו בחיפוש אחר משמעות, וכשאנו מוצאים את הנקודה הזו של החיבור המושלם בין הנשמה למוח לאלוהים, יש עומס של רגשות, מידע ותובנות. מי שם ידו מביא את התובנה הראשונה שלו, השינוי ביחס שלי כלפי חוץ, איך אני מתייחס לעולם וראייה שונה על איך העולם מתייחס לעצמו ואלי. הבנה של מה שצריך לעשות וגם איך... הלב מצטרף פה לעניין והדגש יורד מהידיעה ועובר לאמונה. אמונה באה מאותו שורש של אמון. אם ידיעה היא לסמוך על המוח, מה שאתה מקבל מבחוץ וקבלה של כל זה כמוחלט ושל המציאות המוחשית כאינדיקציה למציאות האמיתית, אמונה היא לתת אמון באלוהים דבר ראשון הפנימי ואחר כך החיצוני. להקשיב לקולות הפחות הגיוניים וללכת עם ההרגשה. אמון בדברים הגדולים ממך שאתה חלק מהם. אחרי העיכול הראשוני של ההבנות האלו, באה ההבנה שהתובנות האלו הן קצה קיצו של קרחון. החיים שלך לא יהיו אותו הדבר לא בגלל הנסיבות או הדברים החיצוניים, אלא בגלל איך שאתה תופס את אותם הדברים. אתה מבין שלא הבנת כלום. כל מה שעובר לך בראש ובלב בעצם לא משנה כלל וכלל, כי זה תמיד היה שם, רק לא תמיד הקשבת לזה. "מי" הוא השלב השלישי בהארה. ההבנה של אפסיות החוויה שעברת וקבלה של האפסיות הזו כדבר מדהים. התחלה של המסע האמיתי של החיים אחרי ההארה. שקט. הפסקה. קצת זמן לעכל את העיכול. להרגיש את המחשבות. לחשוב על ההרגשות. וחוזרים לחיים. ההארה היא כלי, לאו דווקא מטרה. כלי לראות את החיים אחרת, אך החיים הם אותם חיים. מגורים, עבודה, אוכל. אך מזווית אחרת לחלוטין. בבניין מראה את החיים לאור ההארה. החיים לא השתנו. אתה השתנית. השלום אצלך בפנים, מקרין החוצה לבניין. אדם מואר מקרין אהבה ואור לסביבתו. חברה מוארת מקרינה אהבה ואור לעולם. מדינה עיר מדינה עולם. אלו הם חייך, זהו המסע. בהצלחה.
זאת הודעה שידיד שלי, אמיר כתב בהייד פארק בפורום... וזה נורא יפה בעייני אז אם יש לכם כוח תקראו... הבנתי מזה כמה דברים
תהנו... שלום שלום אני אמיר. מיום שישי טחנתי את הדיסק החדש ממש ממש הרבה, וכתבתי מעין ניתוח של הקונספט שלו. אתם מוזמנים להוסיף עוד, כי יש עוד המון מה להגיד עליו... כולנו יודעים שזה דיסק קונספט, יענו דיסק עם סיפור או נושא מסויים. הקטע של דורות זה סיפור מאוד יפה, אבל ממה ששמתי לב זה בעיקר מטאפורה ברקע למסע של אדם בעקבות ההארה. השיר הראשון שהטקסט שלו לקוח מספר הזוהר הוא פתיחה לסיפור שלנו, מתאר מצב של קיום. גלגל בתנועה. זרימה של חיים. של נשמה. של עולם. עושים ZOOM IN ומגיעים לגיבור שלנו. הוא רוצה. רוצה להשתנות, לחוות הארה, להתחבר לאמונה. אבל הוא עדיין לא מוכן. האגו מפריע וקופץ בראש. מנתח דברים ופורט אותם לפרוטות. לרצון, חשק, אני. הכל תבניתי אצל הבחור שלנו. גוף, נשמה, אדם, יה. כך הוא רואה את העולם. הראייה שלו את העולם היא ראייה נטולת רגש, רק מחשבה. בלי אמונה, רק ידיעה. בידיעה אנחנו רואים שידיעה ללא אמונה עומדת ללא יסודות. תחילת השיר הוא ראייה תבניתית של אנשים. משפחה של חרדים ככה וככה, איש צעיר מהרצליה ככה וככה. אבל יש שאלות... יש שאלות שחופרות בנשמה ולא נותנות מנוח. השאלות שנמצאות על הגבול בין הידיעה לאמונה. והאמונה אצלו, כאמור, עדיין לא נמצאת. מתחיל החיפוש. אין עדיין אמונה והידע מתחיל לאכזב. בלבול עוטף את הבנאדם אך בתוך הבלבול הוא שם לב לדברים חדשים, הראייה שלו מתחילה להשתנות. זה מראה סימנים במערכת היחסים שלו (יפהפיה). הראייה נהיית פחות תבניתית, יותר קסומה. לכולנו יש את המסיכות שלנו. הפוזה שלנו. בלובש חם הוא משיל מעצמו את הפוזה. מוריד את המזויף ומשאיר את עצמו, זה חלק מהתהליך, אבל נעשה כהכנה לנסיון שלו להתחבר לטבע כמו שאומרים בסוף השיר. הוא נוסע למסיבת טבע. באגם הברברים יש מוזיקת טראנס עצבני כזה שמזכיר מסיבה שאולי תתרחש בגואה, או אפילו בארץ, אבל בראש הזה. הוא בא למקום הזה בטבע שמלא באנשים שכמוהו, מנסים לעבור שינוי ולהתחבר למשהו אחר. "אנשים רעים לשעבר" שכאלו, שמנסים לצאת מהמעגל של החיים שלהם. הוא מוצא חיבור ונכנס לראש. הבחור שלנו חווה הארה. אומרים שההארה חמקמקה. אתה חווה אותה והיא נעלמת. כל החיים אנו בחיפוש אחר משמעות, וכשאנו מוצאים את הנקודה הזו של החיבור המושלם בין הנשמה למוח לאלוהים, יש עומס של רגשות, מידע ותובנות. מי שם ידו מביא את התובנה הראשונה שלו, השינוי ביחס שלי כלפי חוץ, איך אני מתייחס לעולם וראייה שונה על איך העולם מתייחס לעצמו ואלי. הבנה של מה שצריך לעשות וגם איך... הלב מצטרף פה לעניין והדגש יורד מהידיעה ועובר לאמונה. אמונה באה מאותו שורש של אמון. אם ידיעה היא לסמוך על המוח, מה שאתה מקבל מבחוץ וקבלה של כל זה כמוחלט ושל המציאות המוחשית כאינדיקציה למציאות האמיתית, אמונה היא לתת אמון באלוהים דבר ראשון הפנימי ואחר כך החיצוני. להקשיב לקולות הפחות הגיוניים וללכת עם ההרגשה. אמון בדברים הגדולים ממך שאתה חלק מהם. אחרי העיכול הראשוני של ההבנות האלו, באה ההבנה שהתובנות האלו הן קצה קיצו של קרחון. החיים שלך לא יהיו אותו הדבר לא בגלל הנסיבות או הדברים החיצוניים, אלא בגלל איך שאתה תופס את אותם הדברים. אתה מבין שלא הבנת כלום. כל מה שעובר לך בראש ובלב בעצם לא משנה כלל וכלל, כי זה תמיד היה שם, רק לא תמיד הקשבת לזה. "מי" הוא השלב השלישי בהארה. ההבנה של אפסיות החוויה שעברת וקבלה של האפסיות הזו כדבר מדהים. התחלה של המסע האמיתי של החיים אחרי ההארה. שקט. הפסקה. קצת זמן לעכל את העיכול. להרגיש את המחשבות. לחשוב על ההרגשות. וחוזרים לחיים. ההארה היא כלי, לאו דווקא מטרה. כלי לראות את החיים אחרת, אך החיים הם אותם חיים. מגורים, עבודה, אוכל. אך מזווית אחרת לחלוטין. בבניין מראה את החיים לאור ההארה. החיים לא השתנו. אתה השתנית. השלום אצלך בפנים, מקרין החוצה לבניין. אדם מואר מקרין אהבה ואור לסביבתו. חברה מוארת מקרינה אהבה ואור לעולם. מדינה עיר מדינה עולם. אלו הם חייך, זהו המסע. בהצלחה.