חייבת להוסיף
במהלך הימים האחרונים הסיפור הזה לא יצא לי מהראש. את רוב ניתוחיי עברתי בבתי חולים פרטיים אבל את הביופסיה הראשונה לאנדו עברתי בביילינסון. אחרי שראיתי במקרה את הכתבה בחדשות - פשוט נפלתי 10 שנים אחורה. אתאר לכם בקצרה: בחורה צעירה בת 23 (עדיין מאוד מתביישת מכל בדיקה וגינלית) בלחץ א ט ו מ י עקב גילוי (עצמי) של גידול מזעזע בנרתיק, מפוחדת, מושפלת, מושתקת כשמנסה לבקש שלא יצלמו את הגידול או שהמתמחה תפסיק להכאיב לה ("זה לא עיניינך אם היא מתמחה - זה בית חולים אוניברסיטאי") מוכנסת לחדר ניתוח. פיסקו את רגליי... חיטאו והכינו להרדמה... והכניסו פרופסור וכ6 מתמחים שנעמדו מול רגליי הפסוקות, נשענו על הקיר מאחוריהם וחיכו שיתחיל. התעוררתי מכאבים היסטריים ברקטום - ובכלל לא באיזור המנותח. התעוררתי בבכי מכאבים. מאז עברתי שלל בדיקות רקטאליות עקב מיקום האנדו על המחיצה, אבל מעולם, מעולם לא כאב לי ככה. אחרי הכתבה - כל זה שוחזר לי בראש. והאמת שלא נרדמתי ולמחרת לא יכולתי להפסיק לבכות כמה שעות טובות. ברור לי היום שהכאבים נבעו מכך שכל מתמחה דחף יד לנרתיק וגם לרקטום ולמד על הממצא הלא שגרתי של ילדה בת 23... ואולי גם בגסות - הרי הייתי מורדמת... נכון שאין לי הוכחה חותכת, ולא אלך לחפש את המניאקים. יש לי לפרוסקופיה עוד כמה שבועות בתל השומר, ושם להערכתי עובדים בני אדם. אבל בנות, אחיותיי, אני מרגישה שאנסו אותי. רבאק, לא מעניין אותי כלום - חייבים לחוקק חוק כל כך מרתיע שברגע שהראשון יתפס - אחרים כבר לא יעזו. יש דרכים נוספות ללמוד - והמטרה לא מקדשת את האמצעים. היום, אם יבואו אליי - אין לי בעיה ללמד על בשרי מתמחה או שניים. מחסום הבושה כבר נעלם. אבל בהכרה מלאה. וברשות. שימותו כל החארות שלא יודעים כמה חסר אונים ומפחיד זה שהגוף שלך נתון בידיים זרות. ועוד אברי המין שלנו - שאמורים לענג ולא להשפיל.
