קודם כל ייצור דרמה זה מה שהסדרה בנויה עליו
כל המלחמות בין הכותבים בזמן הכתיבה זה מה שמביא לכל הקנוניות והתלחששויות מאחורי גבם של מתמודדים מסויימים. אני אישית לא חובבת דרמות בתוכניות מסוג זה אבל כאן בניגוד לאיידול למשל, שכל דבר נמרח שעות בשביל דרמה. כאן, אני מרגישה שיש דרמה במינון סביר. זה לא משתלט על כל הפרק, אבל זה קיים. לגביי הז'אנרים, אני חושבת שאתה מתקשה להבין נקודה מסוימת, כותבי שירים יש מלא. לכל חברת תקליטים יש כמה ב"סטנד ביי". כשחברת תקליטים מחתימה אמן חדש ונכנסת איתו לאולפן כדי להקליט אלבום. גם אם הוא עסק במוזיקה שנים ומסוגל לכתוב שירים בעצמו, תמיד תראה באלבומים שלו בקרדיטים, שמות של אנשים אחרים השותפים לכתיבה. זה לא אומר שהם ישבו כולם בצוותא סביב שולחן עגול וכתבו שורה שורה לפי הסדר, ממש לא. יכול מאוד להיות שהאמן שהקליט את האלבום כתב את כל השירים שלו בעצמו והכותבים האחרים רק עברו על השירים וראו אם יש משהו שהם יכולים לשנות, לשפר או להוסיף. יכול מאוד להיות גם, שזה אפילו לא כלל את האמן המקליט באותו הסאשן. בכל אופן כך או כך, ברגע שאתה עובד אצל חברת תקליטים בתור כותב שירים אסור לך בשום אופן להגביל את עצמך. אם חברת התקליטים תחתים היום עוד ג'סטין ביבר וונאבי או עוד זמרת סטייל אדל ותבקש ממך לכתוב לו שירים לשניהם ואתה תגיד שאתה לא כותב בסגנון הזה אתה תעוף משם בטיל. אתה צריך שנים של ניסיון והמון המון אמנים שונים ומגוונים בקורות החיים שלך כדי "למכור" את השירים שלך למי שאתה רוצה, ולעבוד בשביל עצמך ללא גב של חברת תקליטים. ויש מעט מאוד כותבי שירים שיכולים להרשות לעצמם לכתוב בעצמם ללא שיתוף ובלי חבל מקשר אל חברת תקליטים. אני לא אומרת שכותב שירים צריך לכתוב שירי פופ ואופרה באותה נשימה (אם כי משום מה בבריטניה הם חושבים שאפשר להפוך כוכבי פופ לזמרי אופרה בקלות ויש אפילו תוכנית כזו) אבל אם ניקח את דיאן וורן לדוגמה אז היא כתבה שירים לאמנים כמו בריטני ספירס, אירוסמית' וסלין דיון. בגדול אין יותר מידי קשר בין האמנים אבל עצם זה שהיא לא הגבילה את עצמה לז'אנר אחד היא הבטיחה את מקומה ככותבת שירים טובה שכל אמן ישמח אם היא תכתוב לו שיר (בייחוד בשל העובדה שכל שיר שהיא כותבת נכנס למקום הראשון במצעדים אליו הוא שייך). המתמודדים בסדרה הם רק בתחילת דרכם. הם יכתבו עוד המון שירים שרובם לא יראו אור לעולם אבל בחמש-עשר השנים הקרובות, בהנחה והם יעבדו עבור חברת תקליטים כלשהי, הם תמיד יכתבו בשיתוף עם עוד מישהו והם תמיד יצטרכו להתאים את עצמם למה שפופולארי באותו רגע או במצעדים או בחברת התקליטים. אם יש אמן כמו בלסינג שכל מה שהוא מסוגל לכתוב מתמקד בסגנון ורבע, שימצא לעצמו חברת תקליטים שזה המוקד שלה. יש אלפי חברות תקליטים שמתמחות ומחתימות רק אמנים מז'אנר מסוים. אבל לא לכולן הוא יתקבל ולא בכולן הוא ימצא עבודה (מהבחינה הזו שאף אמן לא ירצה לקחת את השירים שלו) לכן הם לומדים בתוכנית משהו חשוב שכן ישמש אותם בעתיד. אולי לא יצא להם לעולם לכתוב שני שירים כל כך שונים זה מזה מבחינת ז'אנרים אבל לפחות יהיה להם את הכלים להתמודד עם סיטואציה כזו, אם וכאשר תקרה. או כמו שאומרים בצה"ל: קשה באימונים קל בקרב. זוהי דעתי בכל אופן.
