../images/Emo44.gif מנדבושקעס 17
... עוד שבוע עבר על כוחותינו. עוד אחת מכוחותינו התחיילה, ובקרוב עוד כמה מאתנו. אין זה אומר שאנו מתפצלים באיזושהי דרך, ההפך הוא הנכון – אנחנו מאוחדים מתמיד. זכרו זאת.
הרשו לי להקדיש את הטור השבוע לחופית ולרותם – סתם כי הן מקסימות. לאחרונה מלאו עשר שנים לערוץ המסחרי הראשון בישראל, שעלה לשידור לראשונה בחורף 93'.. רק חורף אחד לאחר השלג המסיבי שהתנחל בבירת הצפון הישראלית (חיפה, זוכרים?). היתה זו תקופה משמחת. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. במלוא העשור לערוץ השני בכרוניקה התקשורתית הציונית, והראשון ברייטינג, יצא סרט המתעד את ההתרחשויות וההמולה שמהווה את ספינת הדגל של הטלוויזיה הישראלית בהפקתו של יובל נתן הגדול מכולם. לצפייה פולחנית בהפקה האדירה הזו, טרם התפניתי, והסליחה עם אבי היקר שטרח והקליט. אנסה לכפר על עוונות-כפיי בתיעוד צהוב במיוחד של טקס מסך הזהב, אבן דרך נוצצת במיינסטרים התקשורתי הישראלי, שלקח את מקומו בטבלת הרייטינג הכחולה-לבנה עם 24.7 אחוזי צפייה מכובדים בהחלט. קבלו את טקס מסך הזהב של נדבו'ש, המביא לפניכם את תוצאות הקהל האמין ביותר מרום ראש הנקרה ועד מפרץ אילת, מחולק לקטגוריות הולמות, בשיטת "הכי-הכי" המוכרת. היכן להתחיל, התלבטות גורלית..
הכי חביב הקהל – צביקה הדר. אישיות אהודה בכל משק-בית אנלוגי. אין עממי ממנו, האשכנזי הכי עיראקי שנצפה במחוזות אולפני הרצליה. הוא ניצח על הערב המנצנץ הזה בשנינות הומוריסטית קלה, וללא נפיחות. כמעט עממי מידיי. פשטני.
הכי קחי-אותי-לחדר-יולדות – אורנה בנאי. בבטן הריונית שמאיימת להוריד גשמי שפיר היא מפזזת ומגישה קטגוריות תוך אימוני שליפת ולדות מכרעיה.
הכי-ספונטני – זכייתו של גיא פינס. "זה מרגש כל פעם מחדש". הצעתי לחיסכון בזמן היא לשלוח את הפרס לביתו מראש, ולוותר על המתח האימתני שמאכל את לבבותינו המפרכסים כל פעם מחדש.
הכי שרון איילון-יואב שוורד בגרסא הגריאטרית – מיקי ויעקב. זרקי לך את בעלך ואכסני את הילדים בבוידם, זרוק לך את ארוסתך המתוקשרת, וחברו לכם. שמעתי שהוילה בטוסקנה פנויה. שמרו את הפור-פליי (ע"ע "ערב טוב מיקי. ערב טוב יעקב.") לדלתיים סגורות. זה פריים-טיים. ילדים צופים!
הכי הלם תרבות – סופי צדקה. הבנתי. שומרנית, מנחה בערוץ הילדים; הרבה טעם – אין לה. אבל למען השם, כסי את עצמך! עטי שקים וכותנות. לא ככה בשומרון?
הכי בושה למערכת החינוך הישראלית – שוב מיקי חיימוביץ'. שוב מוזכר שמה לגנאי. הגברת הנכבדה, שמגישה מידי ערב עם שותפה למתח המיני, יעקב אילון, את החדשות בערוץ 10, שוגה שגיאה מרה באירוע מרכזי, ועוד שגיאה דקדוקית. איך אוכל לתקן את השוגים כמוה, כשהיא משמשת להם דוגמא רעה? "ואני לא ירחיב.." אמרה הזוכה בתוכנית החדשות במסך הזהב 2003, כשניתנה לה זכות הדיבור. אותיות איתן בעתיד גוף ראשון – בסיס הדיבור העברי. כמוכה הלם-קרב, העברתי שוב ושוב, ובהילוך איטי לנקודת המשגה, ומעתה אחלק את חיי לשתי תקופות; טרום-המשגה, ופוסט-המשגה. אוכלת רמדיה בסתר, ככל הנראה. ישמור עליה האל.
הכי מועמדת להגליה לסיביר – אודטה. האישה לא נועדה לטלוויזיה. אני לא קונה את התדמית של עקרת הבית האהובה, פעילת ועד הבית/השכונה, אחראית הכיבוד במפגשי מועדון הספר. לא קונה. מי ההדיוט שנטל את הסמכות, והעניק לה זמן שידור? היא לא עוברת מסך. אולי בערוץ המקומי. זה הצעד הנכון לביסוס מעמדו המסחרי של ערוץ 10? אני מריח צחנת ריקבון. אולי זה התבשילים שמחביאה האודטה בכיסי מכנסה דמוי-הג'ינס תוצרת מתאים-לי, אפנת 2003. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא דוגל האנורקסיה הטלוויזיונית. אני בעד נשים מלאות לרצד על המרקע. כל עוד יש חן. אבל חן זו תכונה נוכרית במשלב הגנטי שהוא האודטה. גם ככותבת במעריב היא פרי רקוב בשדה להכיר בקיומה כמגישת תוכנית בוקר (אגב, אין התוכנית תוכנית בוקר בימים כתיקונם, והועברה לשעות אחרי הצוהריים. בדיה.), כאישיות טלויזיונית – זה כמו להתכחש לאנטישמיות בצרפת. יאללה, לגולאגים.
הכי כוכבת הערב – נינט טייב. קלישאה. מה לעשות, גם ליבי נמס כשקולה של נינט עושה את דרכו המוכרת והמיואשת בגלי הרדיו של גלגל"צ. בריכת-דמעות מציפה את ליבי, לאור זוהרה של הכוכבת. וכשכזו, אף אחד לא היה צריך להולידה. סבורני שמילדות היתה כוכבת. רק בקשה לי לנינט – הסווי-נא את חזונה המתגדל בעוד בד, ושלחי לעזאזל את סטייליסטית כוכב-הנולד הזו, טרם יהיה מוות בעריסה. לכולנו סופשבוע נעים, רגוע, ומבורך. שימו לב שהטור משבוע שעבר עדיין מככב בעמוד הראשי, וזה אומר – דרש; נכנסתם לתרדמת, והגיע הזמן להתרומם מעל משכבכם
אוהב את כולכם,
נדבו'ש.
... עוד שבוע עבר על כוחותינו. עוד אחת מכוחותינו התחיילה, ובקרוב עוד כמה מאתנו. אין זה אומר שאנו מתפצלים באיזושהי דרך, ההפך הוא הנכון – אנחנו מאוחדים מתמיד. זכרו זאת.
