פרק א' - דעה אישית
אז ככה "הבורר" היא סוג של אופרת סבון. מצולמת בוידאו, עוברת דרך ספקטרום רחב של דמויות, סיפורים בלתי אפשריים. אם מישהו רוצה להתייחס אליה, כך הוא צריך להתייחס אליה. לא הייתה בפרק הפתיחה סצנה אחת, רעיון אחד, שלא היה גנוב ממקור בולט כלשהוא. הבעיה היא שאם המקור היה כל כך טוב, אז מה יש לחפש בחיקוי חוץ מההיכרות ה"אינטימית" עם השחקנים, והשפה המוכרת? המממ... בעצם שום כלום. הקול הנמוך והשבור של איבגי - חיקוי זול של מרלון ברנדו מ"הסנדק". אותו כנ"ל לגבי מערכת הערכים שלו. "היועץ" האשכנזי של "המשפחה", יעני רוברט דובאל. מעניין מתי יופיע ראש של סוס במיטה של מישהו בסדרה הזו. "הבן האובד" החוזר לחיק המשפחה - קבלו את אל פצ'ינו הישראלי, מייקל קורליאונה, הנכנס לחיי המשפחה. סצנת הרצח במועדון והנסיעה ל"קבורה הצ'צ'נית" - עיין ערך "הבחורים הטובים" של סקורסזה. ג'ו פשי וריי ליוטה נוסעים לקבור את הגופה שרצחו במועדון ברגע של אטרף. להמשיך? חבל על הקלידים... בקיצור, ישראל כמו סין ויפן - מתמחה בעיקר בחיקויים זולים של מוצרים אמריקאיים. לשמחתנו, בורותם של רוב קהל הצופים מאפשר לצוות להתנייד מחיקוי אחד לשני, עד שאתה לא מצליח להבין אם מדובר בפארודיה או במשהו רציני. המשחק של רוב הדמויות לא מגיע לרמת האמינות הנדרשת ממעמד שכזה. אין מספיק אינטנסיביות. הם מרביצים בבעלה של קוקי, אבל על כל בעיטה הם נסוגים לאחור, כאילו לא רוצים להכאיב. חסרה אינטנסיביות בעבודת המשחק.הדיאלוגים נכנסים ויוצאים אחד מהשני על פי "קיו" ולא על פי הדינמיקה שנוצרת בין השחקנים. המוטיבציות של הדמויות נמצאות בעיקר בתסריט, לא במשחק. התוצאה? משחק שטוח ואנמי, פלקטי וסטריאוטיפי. שחקנים מדקלמים את השורות שלהם, בעיקר תוך שימת דגש על הדיקציה, מבלי להתייחס בכלל לשחקן שמולם. אבל, כמו שאמרתי, אופרת סבון. אין מה לבזבז ביקורת איכות על אופרת סבון. שתהיה לכולנו צפייה נעימה יונתן
