אמש בערוץ 1

יוסי ר1

Active member
אני רואה שעדיין לא ענו לשאלה הזו,

אז אסתכן בהשערה קלושה שקראתי פעם, לשיפוטכם: יש המסבירים את הפסוק "כאשר יבער הגלל" כתיאור צמח העכובית הניתק ממקומו ומתגלגל ברוח כגלגל. ייתכן שיש שיבוש לעקב=>עכב=>עכובית. כשם שעקב הוא מעוגל, כך גילגולו של הצמח. האמת, הסבר די מפוקפק, אבל אולי יש בו משהו.
 
אבל

הדוגמאות שהבאת הן של מאכלים של "אין ברירה" לא? כשלא היה אוכל הכינו כל מיני מטעמים מחוביזה וכו'. לא טעמתי אבל זה לא נשמע כמשהו מפתה במיוחד. לא חושבת שהייתי משלמת על זה כסף
 
ועוד : יש אומרים שזה בריא מאד.

חוביזה מכילה יותר ברזל וסידן מכל ירק. היא זמינה מאד, ועשויה להיות נקיה מרעלים, אם קוטפים אותה הרחק מן הכביש. יש משהו רומנטי ביצאיה מן הבית לקטוף כמה עשבים לארוחה... כמו אמהותינו הקדמוניות, וגם נשות ירושלים הנצורה..
 

יוסי ר1

Active member
כשיודעים להכין, זה ממש מעדן.

סבתי היתה מכינה כשנחה עליה הרוח קציצות חוביזה וביצה, ממש ללקק את האצבעות. ומה עם רגלת הגינה, גם ממנה מכינים ממנה סלט במסעדה הזו וחרשף? וצלפים מוחמצים? וגם בריא, אמרנו?
 

יוסי ר1

Active member
היום מיקומה בהר הזיתים

בחלקת יהדות פולין, בסוף המדרגות שמאלה כ20 מטרים. נשהיתה עדיין בחיים, הכינה לנו כמובן - או לאורחים שהתעקשו על אוכל של לפני פעם.
 
לפחות לגבי חובייזה

ערבים לא אוהבים את זה. בזמן המצור על ירושלים הם אפילו לעגו ליהודים האוכלים עשב של בהמות. צאו מהקלישאות הרומנטיות על "הפרא האציל" שחי בהרמוניה עם הטבע- כפי שההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב הוא לא חי בשום הרמוניה עם הטבע, ובהזדמנות הראשונה הוא הופך לעירוני. החיים ה"רומנטיים" של הבדואי הנווד או הפלאח הם תוצאה של חוסר ברירה, לא של בחירה מודעת.
 
לו ראית...

היית מבין שיש בינהם שעברו תהליך דומה לזה שאנחנו עברנו, ובנו מסעדות פאר על בסיס מזון העניים מן העבר, מתוך רצון לשמר תרבות נשכחת, ורצון להתפרנס. כי מסורת של אוכל זה הדבק המשפחתי, הלאומי ובעצם גם הבינלאומי הטוב ביותר.
 
למעלה