ללא כותרת.
אייל, יש מקום לחיוך, לקריצה וקורטוב של צחוק בחיים שלנו. אי אפשר להיות רציניים כל יום כל היום, וככל שהחיים קשים יותר, החיוך מוערך יותר. יש כאן כותבים טובים, אנשים שיודעים לעורר דיון, אנשים שיודעים להגיב בענייניות וגם כאלה שלא. יש כאן גם אנשים שמספרים ומשתפים ברגעים יפים כמו גם ברגעים קשים ויש עוד דבר, אולי החשוב מכולם והוא, שבכל מה שנראה לך כאן כבדיחה אחת גדולה יש הרבה דברים אמיתיים ולפעמים עצובים וקשים שמוחבאים בתוך הצחוק, בתוך השמחה... כאחד, כך אני מעריכה, שמסתובב במספר פורומים או לפחות מכיר את סוגי הפורומים הקיימים, אני בטוחה ששמת לב שרוב הפורומים לפחות בתפוז הם פורומים של תמיכה ויש אפילו חלק שבהם יש תמיכה מקצועית. עם כל הכבוד לכל אילו שמגיעים לכאן כדי שנפתור להם את הדילמות של החיים, יש פורומים המתאימים לכך יותר. מן הסתם, אתה גם לא תמים ויודע שקיימים הרבה מתחזים והרבה כאלה שרק מנסים להתסיס, להרגיז, או לשאול משהו פרובוקטיבי רק לשם ההלצה והסיפוק החולני או לא שלהם. אם אתה רוצה להיות חלק מקהילה, מכל קהילה שהיא, אז אתה לבטח יודע שיש ימים ויש ימים. יש רגעים של שמחה ואושר, יש רגעים של רצינות, יש רגעים של כאב, יש רגעים של ביחד, של משבר וכל דבר אחר שלא פירטתי כאן. תתפלא, אך את כל הרגעים האלה ואת כל הימים האלה תמצא כאן... בניגוד לתקופות אחרות בחיים, כמו הצבא או שנות בית הספר בהם מרבית חברייך הם אנשים שבזמן אחר ובמקום אחר לא היית מתעכב לידם, לפחות לא ממבט ראשון, כיום כאדם מבוגר יש לך את האפשרות לבחור את חברייך, ואני מניחה שכך אתה עושה. אך בכל מקום שתהיה בו, כל עוד תבחר בחברתם של אנשים, תגלה שם את הצחוק והדמע פוסעים יד ביד. מאחלת לך שתמצא את מה שאתה מחפש ובהצלחה בהמשך דרכך, שייכת.
