../images/Emo42.gif

זו תקופת משבר שכזו, בשבילי. וכל כך חפשתי משהו שיפרוץ את הדרך החוצה מהמשבר הזה. ואני חושבת שמצאתי. וזו היתה השמש היפה, והמחממת והשורפת. ואלה היו הגלים וזה היה הים המדהים והכחול והגדול. ואלה היו אנשים שאני כל כך אוהבת. וגם האנשים שלא הכרתי ולמדתי להכיר. להעריך. וזה היה שיכרון אבל לא יותר מדי. והרבה הרבה צחוק {אין דבר כזה יותר מדי}. וזו היתה חצאית לבנה אחת. שהתלכלכה המון. וזו היתה אני שהתלכלכתי המון. וזה היה החול הרך. שלפעמים היה חם מדי ולפעמים היה קר מדי. ולפעמים בדיוק כמו שצריך. ואלה היו הרגליים שלי שהיו יחפות שלושה ימים שלמים ברציפות. וזה היה הלב שלי שהשתחרר לו והסתחרר לו ופרח לו והתעופף. ועכשיו אני שוב פה. נקיה, ואפילו כמעט שוב מסודרת. וכשיוצאת, שוב אין חול. ושוב נועלת נעליים. לא רציתי לחזור. אבל לפחות, חזרתי עם כוחות מחודשים. אני רוצה עוד. עוד פעם, ככה.
 
הים בהחלט עושה טוב ב-../images/Emo23.gif

מנקה, מחטא... היום הייתי בארנה, שתי שניות מהים, ישבנו באחת המסעדות מחוץ לארנה, וקיבלנו ארומה של מים, של ים וזה ממש הרגיע אותי, אחרי כאוס שלם שהייתי בו ביומיים האחרונים.
 
למעלה