[סמרטוט רקום]

../images/Emo42.gif

כבר כמה שנים שאני מנסחת את ההודעה הזאת בראש שלי, או בחלון "הוספת הודעה", או מתכננת איך אספר למישהו שאני אוהבת בתוך מה אני, או אשאל מישהו שיודע מה קורה לי ואיך יוצאים מזה. אולי היום גם אעשה משהו מאלה. היכרות? שלום, אני ס' (שזה קיצור של סמרטוט רקום), בת עשרים. באמתחתי הפרעה כפייתית, דיכאון קליני ופציעה עצמית מגיל צעיר מאוד. לא מטופלת. אל זה מצטרפת (בהתחלה התבלבלתי וכתבתי "מצטערת" במקום "מצטרפת". ובכן: נכון) ספק הפרעת אכילה ספק הפרעה אמורפית כלשהי. אני לא יודעת למה חשוב לי כל כך לברר מה היא בדיוק. לפעמים אני מאמינה שזה כדי למצוא לי טיפול מתאים, לפעמים... כדי לשמוע שאני לא לבד? שיש לזה שם? שהמציא את זה מישהו לפני? קראתי את התקנון, ואני קוראת פה הרבה זמן, ובכל זאת אני לא לגמרי בטוחה מה יהיה בסדר לכתוב פה ומה לא. אני לא רוצה לרדת במשקל. אני לא יפה בעיני, אבל אני - איך נגיד - סבירה. לא זה המניע מאחורי ההפרעה שיש לי. אני פוחדת להקיא. לא במובן הבולימי של האמירה, במובן הכפייתי: אני פוחדת לעשות את זה ואעשה הכל כדי להמנע מהדבר. הרבה שנים הכחשתי כל קשר בין זה לבין הפרעת אכילה - דימוי הגוף שלי תקין; ספירת קלוריות ושקילות הן דברים שאני לא עושה וגם לא מרגישה צורך לעשות. אבל אתמול התעוררתי רעבה. זה לא שונה מימים אחרים בתקופה האחרונה, אבל משהו בכל זאת הכה בי. לא טוב לי ככה. אני רעבה תמיד. אני פוחדת לאכול. אני פוחדת להיות ליד אנשים שאוכלים. יש לי דקויות 'דברים-שמפחידים-אותי-באוכל' מלוא החופן, אבל זה לא יועיל לאף אחת אם אכתוב אותן פה. אולי זאת בכל זאת הפרעת אכילה. אולי לא - טוב, ה-DSM לא לידי - אולי ההודעה הזאת תהיה צעד של "זה לא משנה". אני צריכה טיפול ומאוד יעזור לי אם למישהי יהיו רעיונות לאן לפנות קודם - עם ספק הפרעת אכילה, שהיא תולדה ישירה (ישירה מאוד) של הפרעה כפייתית, ועם כל מיני דברים ברקע. (מה, אהיה ממש אמיצה ופרקטית ואצמצם את זה לאיזור המרכז?) תבוא ברכה על ראשכן. תודה על הכל, הכל - גם אם קראתן רק קצת, זה יותר משהיה לי קודם.