לנעמי מ-KUKES10

kukes10

New member
../images/Emo42.gif../images/Emo59.gifלכל הפורום המלחמה החלה

השעה 4:45 המלחמה בין ארה"ב לעירק החלה לפני כמה דקות אחדות, חיזקו ואימצו עם אחד לב אחד אין לנו ממה לחשוש תיזכרו איך היינו מבוהלים והיסטרים לפני 11 שנה, היום אנחנו יותר מחושלים חזקים ומנוסים... עברנו את פרעה נעבור גם את זה מהאוהבת את כולכם אתם קהל נהדר בברכה KUKES10
 

דרדרית

New member
המלחמה שלי החלה קודם..../images/Emo10.gif.

עם הוודע על ציון בושריאן ז"ל ממבוא דותן שנהרג בפיגוע ירי בדרכו הביתה. מי יתן ויהיה זה הקורבן האחרון במעשי האיבה בארץ. קצת יומרני. נכון? חוצמזה- איך אפשר ליישם את כל האופטימיות והאמונה והגישה החיובית במצב מטורף זה?? מצד אחד- הטרור שגובה את מחירו כאן בארץ אצלנו, מצד שני- המלחמה הנוראית הזו שרק החלה, ויש גם צד שלישי, הפן האישי- המשפחתי. איך מתמודדים בבית עם המלחמה כשאני נקרעת בין חובתי כמורה להגיע למקום עבודתי (ואולי גם להגיע ללוויה) כשבמקום עבודתי עלי להתמודד היום עם השכול והאבל של קהילה שלמה שאיבדה עוד מישהו מבניה. ומאידך- בבית הפרטי שלי יש לי ילדה שפוחדת מהמלחמה הנוראית הזו, חוששת שלא תסתדר עם המסכה בהעדרי, ומה יהיה אם המקלטים בבית ספרה לא יספיקו, להמשיך??? מצב מטורף לחלוטין!!! ממש לא מתאים לי לאבד כך את העשתונות, אני שבד"כ מעודדת את כולם ומאמינה רק בגישה החיובית והאופטימיות- מוצאת את עצמי ממש לא שם. מקווה שאני נמצאת במצב זה באופן זמני בלבד. עם דמעות בלב והמון כאב ויותר מזה - בהרבה בילבול דרדרית מקווה שכמו שתמיד נוהגת לומר- מחר שוב תזרח השמש והעתיד כמו תמיד יהיה טוב (אוףףף למה זה לא משכנע אותי עכשיו?)
 

איל באש

New member
דרדרית היקרה ../images/Emo140.gif

אני מאחל לך ים של אופטימיות ענני אור ואהבה, גשם של שלווה ורוגע זריחה של אהבה בהמון אהבה איל באש
 

kukes10

New member
../images/Emo42.gif ../images/Emo50.gifלנעמי מ-KUKES10

נעמי פנייתך זועקת הצילו ואי אפשר להתעלם ולהיות אדישים במצב שאת נמצאת כיום, את זקוקה לעידוד וליחס חם ואם פנית אלי לאחר שעבר כל כך הרבה זמן מאז שעניתי לך על שאלתך, החיים אצלי ממשיכים ואפילו המלחמה התחילה ואת נעצרת בזמן, ומחכה מאדם חסר משעמעות שיסלח לך כבר כמה שנים ואת נושאת את הנטל מהעבר עד מתי??? נעמי יקירתי רק את לא יכולה לטפל במצבך וכמה שתכתבי ושיתנו לך הצעות בונות, פוגעות, מובילות, כלום לא יעזור, לא יזוז ואם תשאלי אותי אז את החלטת להעניש את עצמך ותו לו....... אל תצפי מאחרים שיתנו לך אישור לאושר הפנימי שלך,תואהבי את עצמך ואת החיים ושימי פס לאלה שלא מוכנים לקבל אותך כפי שאת זכרי טוב טוב. ואם כבר הזכרת את המשפט שאני מאמצת לעצמי זה שנים כציטוט והנה הוא "אתה יכול להוביל את הסוס לנהר, אבל אתה לא יכול להכריח אותו לשתות" התרגום הוא מאנגלית והנה הוא לפניך you can lead a horse to the river, but you can’t make it drink”" זה בדיוק מה שאת עושה, כולם רוצים לטובתך ומציעים את עזרתם דואגים לך ואת לא מוכנה לדאוג לעצמך ואני מתארת לעצמי שזו לא פעם ראשונה שאת שואלת את השאלה שמציקה לך, מפריעה לך, הורסת אותך, מתישה אותך, מכאיבה לך ועושה אותך חולה ותחשבי על זה................. נעמי יקירתי, כואב לי עליך, רק חבל שאת לא מרחמת על עצמך שום אחד/ת ושום דבר לא יעזור לך, התשובה נמצאת אצלך, בתוכך בתוך ליבך ומי שבאמת צריך לעזור לך, זו את ורק את לעצמך ולא אף אחד אחר במקומך חוץ ממך. ואם את שואלת אותי? אם את בעצמך לא סולחת לעצמך, אז איך את רוצה שמישהו מבחוץ יסלח לך, שוב, אם את לא מוכנה לסלוח/ולעזור לעצמך, את סך הכל מענה את עצמך ואכזרית לעצמך תשאלי את עצמך כמה עוד את מוכנה לסבול???????? כמה משאבים והאנרגיות את מוציאה, על אחד שלא שווה כלום, חבל לי עליך???..??...אם הוא הטמבל ולא מוכן לסלוח לך, אז הוא לא שווה את הסליחה שלך ובעני הוא לא גבר. אבל פה לא מדובר עליו פה מדובר עליך, אני הייתי מצפה מאחת כמוך בוגרת להתחשבות שתתחשבי קצת במצבך, תדאגי לעצמך ואל תשאי בנטל הכבד של העבר, זירקי אותו רחוק רחוק ממך, תטביעי אותו בים, אוי, אני אתן לך רעיון שעכשיו צץ לי פתאום , לכי לים תטבלי וקחי איתך את כל הנטל הכבד מהעבר ותגידי כך . "אני מרפה את כל הכאב והנטל מהעבר ושהים ישטוף לי את הכאב, דברי עם עצמך תלחמי בתוך עצמך, תאמיני שאת עכשיו מטביע את העבר האגום והכואב מותר לך לקלל, לבכות, לצעוק על עצמך/ועליו ואל כל מי ומה שבא לך פתאום,תתחנני מהים שישטוף לך את הכאב, די מספיק סבלת הגיעו מים עד נפש , ושכל הכובד הגדול שרובץ בלבך יטבע במצולות, דמייני לעצמך כמו בתורה, "סוס וריכבו טבע בים", ככה כל העבר הכואב המאוס, המרגיז, שלי תובע ונשטף בים , תטבלי בים 7 פעמים וכל פעם ופעם תשחררי את עצמך זיכרי את באה לים רק למטרה אחת, להתפטר מהנטל הכבד מהעבר, תתנהגי כמו לטקס ממש ותאמיני ביכולות שלך להצליח, קחי את כל הכוחות שלך תלחמי עם עצמך להצליח ולהוציא את העבר ולהטביע אותו עמוק עמוק בים כשתצאי מהים אסור לך להסתכל אחורה, כמו אשת לוט, פשוט תגידי לעצמך שהטבעתי את העבר במצולות הים ועכשיו אני ממשיכה הלאה, לחיים מאושרים, בעלי משמעות בעלי אור ושמחה ואני מקבלת אותם באהבה ותגידי לעצמך "שעכשיו יש לי מקום נקי לעתיד מתוק יותר , כי הטבעתי את העבר. תסלחי את לכולם וגם לעבר שלך ושחררי אותו חופשי. נעמי תאמיני לי שזה יעזור, אם את מאמינה בזה זה יעזור, אבל חמודה זה רק תלוי בך וזיכרי את המשפט ואמצי אותו לחייך, "אתה יכול להוביל את הסוס לנהר, אבל אתה לא יכול להכריח אותו לשתות" ועכשיו אני כיוונתי אותך לנהר, ולך מה שנשאר,זה לשתות. אני תקווה שעזרתי לך אבל מה שחשוב עכשיו שאת תעזרי לעצמך. בברכה והרבה הצלחה, מבינה ללבך KUKES10
 

kukes10

New member
../images/Emo108.gifלאור זהוב שלום יש חילוקי דעות

את כותבת שלא אכפת לך אם מגיבים למה שאת כותבת, מצד אחד את צודקת ומצד אחד אני לא מסכימה איתך אבל כל אחד והרגשותיו, מיד אסביר את עצמי. הצד שאת צודקת הוא: אם את כותבת לפורום בכללי, זה בסדר אם יגיבו ואם לאו, מי שרוצה לקרוא שיקרא מי שרוצה להגיב שיגיב, וגם אני באותה דעה, לי לא אכפת אם יגיבו או לאו, כי אני כותבת להנאתי לאותו רגע נתון של המוזה שלי ולא לאף אחד ספציפי. אבל הצד שאני לא בדעה שלך זה שאם פונים אליך אישית בשאלה ואת עונה, נותנת הצעת יעול, אני שואלת אותך, לא היית רוצה לדעת בתוך תוכך לאן נפל הכדור, והאם עזרת לאותה אחת???? הרי זה הסיפוק שלנו לעזור ולדעת שעזרנו לאדם שפנה אלינו, ואיך הוא מגיב/פועל לאחר שקרא את הצעתינו מה התחושות שלו. הרי אנחנו לא רובוטים ולא מחשבים גם לנו יש רגשות. הדבר היחיד שמפריע לי זה כשפונים אלי אישית בשאלה ולאו דווקא מהפורום הזה והם אלה שפונים ולא אני, הם פונים אלי בשאלות בתחנונים זעקות מתוך המכתב איך לפעול ומה לעשות במצב הנתון שבו הם נמצאים. ועד שאני עונה מחשבתית, מתעמקת בבעית השואל/ת הספציפי, מבינה ללבו כי אני מרגישה חובה כלפי עצמי לענות לאותה אחת שנמצאת במצוקה ואין לה או לו למי לפנות והיא מיואשת ודוקא אלי אישית היא נפלה, בשאלה שלפעמים היא גם יכולה להיות גורלית. ואם אפשר להושיט עזרה על ידי כיוון נכון לחיים למה לא לעזור. לאלה שרוצות לעזור לעצמם ולא יודעות את הכיוון. אני מאמינה ביכולות שלי לעזור ביעוץ ויודעת שאני יכולה ליעץ מנסיון העבר העשיר שלי שרכשתי בחיים, ומחוכמת החיים שלי, והידע שלי. אני מפענחת את האדם ששואל את השאלה שמציקה לו וקולטת אותו ואת מצוקותיו מתוך הכתיבה עצמה. וכשאני כבר עונה ומבזבזת זמן בבעיתו/שאלתו אז אני חושבת שמן הראוי לפחות להתיחסות מינימלית כמו שאני התייחסתי אליה/יו כשהוא פנה אלי (לא אני פניתי אליו) אז לפחות רצוי להגיב, אז בשביל מה אנחנו קיימים??? כי אם אני מתייחסת לבעיה האישית של הפונה, אז אני מצפה שאותו יחס שאני רכשתי כלפיו הוא ירכוש כלפי. אני גם הייתי יכולה להתעלם ולא להתייחס לשאלתו, הרי זה לא נוגע לי אישית הבעיה היא שלה/ו לא שלי נקודה. אבל אצלי זה לא עובד כך, לכן חשוב לי לדעת א. מה היא תגובתו. ב. האם הוא לקח את המילים שלי ברצינות. ג. האם הוא אדיש למצבו, ד. האם הוא מוכן לעזור לעצמו (כי זה רק תלוי בו). ה. האם הארתי את עיניו לראות את מצבו הוא. ו. האם ההצעה שלי עזרה לו להבין איפה חי. ז. ומה הוא עושה עם זה. אם נותנים לך כלים להתגונן אז תשתמשי ותגידי קיבלתי לפחות מילה, קיבלתי, אני לא מצפה לתודה חלילה. יש לי רעיון אפשר לשאול תפורום מה ההתייחסות שלהם לגבי שאלות שמכוונות רק להם, האם הם עונים? אור זהוב ממך אני לא מצפה שתעני, תרצי או לא תרצי זו החלטה שלך כי את לא פנית אלי.
בברכה KUKES10
 
למעלה