שלום לכולן !

[אמא זיו]

../images/Emo42.gifשלום לכולן !

אני חדשה פה יש מקום בשבילי? בת 28 אמא לשניים. מוכרחה לשאול שאלת סקר קטנה - במה אתן עובדות והאם אתן באמת ובתמים נהנות מהעבודה שלכן ? ואם לא היה שיקול כלכלי האם הייתן ממשיכות לעבוד? נמצאת בצומת דרכים בחיים המקצועיים ואשמח לשמוע איך אחרות מרגישות בנושאים הבוערים אצלי תודה לכל המשיבות המשך יום נפלא לכולן

 

[תאירU4]

אני נהנת בעבודה שלי!

העבודה שלי וההשקעה בה לא נימדדת בכסף! אני קיבוצניקית ואין קשר בין ההכנסה לתרומה. אבל מה לעשות שאני חולת עבודה כן.. כמה שזה אפשרי כשהבעל גם כזה ועובד עד הלילה, אז אני מתחילה לעבוד בשעה 06.00 בבוקר ועובדת עד 16.00+ כשחייבים כבר לרוץ להוציא את הילדות כי אחרת הם יהיו ברחוב. ולעיניין - הייתי כבר מנהלת משאבי אנוש וכשעברנו קיבוץ, חשבתי שאיזה כיף עבודה שתהיה קלה ותפנה אותי לקליטה של הילדים. אבל... מאז הגעתי לעבוד במפעל, עבודה אחראית ותוך חצי שנה עברתי לנהל את המחלקה שלי... מה שאומר שוב לחץ, אחריות והמון שעות עבודה. כיום יש לי אפשרות להתחבר להכל מהבית אבל עד שלא היה לי אז הייתי חוזרת לעבודה גם הילדות לסיים ולתקן את מה שצריך כדי שהמפעל יעבוד ללא תקלות שקשורות בי. אני לדעתי (אפילו שלפעמים אני אומרת אחרת) עעבוד כל עוד אני יכולה. זה מכניס עניין וטעם לחיים. לגבי הזמן הפנוי - בשביל זה עשיתי 4 ילדים צפופים כדי שככה יחסית יהיו לי שנים מעטות שהם לחוצות ויהיה לי יותר זמן לתחביבים שלי - ויש לי המון כאלה, הם פשוט ב-HOLD כרגע. יום טוב.

 

[הילהל]

סבלתי ובסוף פוטרתי

כשאת באמת סובלת, כנראה אי אפשר להסתיר לאורך זמן ואף אחד לא מת על הרעיון של עובדת מתוסכלת ששונאת אותו ואת המקום אוטוטו נגמרים לי דמי האבטלה מחפשת לעשות משהו חלקי מאוד, כי טוב לנו מידי ככה העסק שלו מתפתח כשאני פה תומכת ומאושר לי להיות זו שלוקחת ומחזירה כל יום (בשנה שעברה הוצאנו 700 ש"ח בחודש על "סידור" בבוקר ואחה"צ)

 

[עפרה פלוס 3]

אני עוסקת בתרגום ובעיצוב גרפי

ונהנית מאוד מהעבודה שלי, אם כי הייתי שמחה אם היא היתה פחות לחוצה וקרובה יותר לבית. יש לי שעה וחצי נסיעה בבוקר.... אם לא היה שיקול כלכלי, הייתי ממשיכה לעבוד כי אם הייתי נשארת יותר מדי בבית - הייתי מטפסת על הקירות. סוג של היפראקטיביות.

אם את נמצאת בצומת דריכם, סימן שלא טוב לך. אני, למשל, עבדתי באותה עבודה רק במקום אחר וסבלתי נורא, עד שהגעתי למצב שלא יכולתי יותר ופשוט קמתי והלכתי. מהניסיון שלי, בכל פעם שעושים שינוי, בסוף זה יוצא לטובה. מצליחים למצוא מקום טוב יותר, במשכורת טובה יותר, עם שעות שנוחות ומתאימות יותר. אזרי אומץ! את לא צריכה לסבול. מגיע לך לעבוד במה שאת אוהבת ולהנות מזה וגם להרוויח על זה כסף.

 

[אמא זיו]

תודה על התגובות !

למדתי תחום שלא מעניין אותי בכלל ובאופן כללי פונה לצד החלש שלי - הייתי מגדירה את עצמי יותר הומנית ואני עוסקת במקצוע ריאלי לחלוטין. למדתי את זה מכיוון שחשבתי שתהיה לי הכנסה טובה ולא נורא אם לא מאוד איהנה בעבודה . ואכן - הכנסה יפה מאוד , ואכן - חוסר עניין מוחלט. יש כאלה שיגידו שזה פינוק ועם משכורת כזאת שווה לא להינות יותר מידי וגם אני חשבתי כך בעבר אבל ... ככל שמתבגרים מבינים שככל שתרוויחי יותר תוציאי יותר ואלא אם כן את במצב כלכלי גבולי ממש זה לא משנה . ומה לגבי סיפוק עצמי ? מה לגבי הזמן שחולף ולא מנוצל כראוי? אני מרגישה שהחיים חולפים לנגד עיניי ואני לא מצליחה לחיות אותם באמת ולהכניס בהם תוכן בגלל שעות העבודה הרבות והמשעממות מאוד. יצא קצת מבולבל , מקווה שהבנתן ותודה למי שקראה עד פה. נ.ב שואבת הנאה עצומה עצומה מילדיי המדהימים ורגשות אשם קשים על כך שמגיל 10 חודשים מטופלים במעון ורואים את אמא שעתיים שלוש ביום בלבד. זה לא מספיק להם ובוודאי שלא מספיק לי.

 

[עפרה פלוס 3]

אני בהחלט יכולה להבין את המקום שלך

קשה נורא לעבוד במקום שבו אתה מתוסכל, לא משנה מהו התגמול עבור העבודה. אני חושבת שפחות-או-יותר כבר החלטת לעשות מהפך, אבל את עדיין חוששת שאולי זה לא יסתדר ויצליח. שמעתי פעם משפט נורא יפה, שאני מנסה לשנן אותו ולהזכיר אותו לעצמי בכל פעם שאני עומדת בפני החלטה. כשמחליטים, תמיד יש סיכוי של 50% שנצליח ו- 50% שניכשל, אבל אם לא עושים כלום, זה 100% כישלון מובטח! כמו שזה נשמע ממשך, יש לך המון ניסיון והמון יכולת. אז מקסימום, תצאי להרפתקה, תגלי שזה לא בשבילך ותחזרי למקום שממנו יצאת עכשיו. זה לא שאת חוזרת לנקודת ההתחלה של לפני שנים.

 

[מזי ממה]

אני בדיוק ההיפך

למדתי נושא שמעניו אותי (הסטוריה) ולא, אני לא מורה. אני עובדת בעבודה מענינת אבל לא מתגמלת מספיק. בכלל. וגם אני, מצטערת על כך שאני רואה את בנותי כל יום רק מהשעה 16.00. מסקנות? אין אבל מאחלת לך ולכולנו שנמצא את האיזון והשילוב שנכון לנו.

 

[avisagi0]

אני כרגע נמצאת במצב התפשרותי.

סבבה לי במקום העבודה, אין הרבה לחץ ("ראש קטן"). אולי כשתגל החברה, תהיה לי עבודה מורחבת. אך אין לי הרבה אתגר לעומת איפה שעבדתי קודם (השתחררתי לפני שנה וקצת). לאחר שישבתי 7 חודשים בבית, הבנתי שאני חייבת לחזור לעבודה (לא רק מההיבט הכלכלי). אני עדיין בצומת דרכים - להתחיל משהו חדש, יש בזה המון שינוי ומפחיד, לא מבטיח מבחינה כלכלית. אני חושבת שחשוב שנמצא עבודה שתספק אותנו. תסכול לא יביא אותנו לשום מקום, הרי אנחנו מבלים יותר ממחצית היום בעבודה. תוסיפי לזה את "הריחוק" מהילדים, זה מתווסף לתסכול. כרגע נוח לי בעבודה, חוץ משעות העבודה הרבות, אבל יש לי בוסים מקסימים וזה די מפצה.

 

[dafdaf]

אני עובדת ב-software QA

ומאוד נהנית מהעבודה. אני מניחה שהייתי ממשיכה לעבוד בלי קשר לשיקול הכלכלי כי אני טיפוס כזה שלא מסוגל לשבת בבית יותר מדי אבל כרגע טוב לי עם זה שאני מתפתחת מבחינה מקצועית.

 

[עולם ו מלואו]

מה אדיג לך

אני באופיי חייבת לעבוד כשאני לא עובדת אני סובלת ממגרנות בעיקר! אבל בעבודה הנוכחית שלי פעם ראשונה בחיים שאני אומרת שהייתי מעדיפה לא לעבוד בכלל והשיקול הוא נטו כלכלי לא לעבוד בכלל כי לא טוב לי כאן כי עייפתי מלהתנצל בראיונות עבודה על כך שיש לי ילדים