בהמון דברים
בריטני זה רק קצה הקרחון. בזכות צחי, אני מבינה שכשאנשים מועדים וכו' זה מצחיק. ובכל פעם שיש סרט נעורים אמריקקי מפגר אני מחכה לקטע שכל הבי"ס צועק באודיטוריום "שולה מעפולה! שולה מעפולה!" (היה כזה אתמול! "סיפור סינדרלה", רק שהם צעקו עליה "Diner Girl". אני חייבתתת לראות את זה עם צחי פעם!). הוא גם אמר לי הרבה דברים מעוררי מחשבה שהשפיעו על איך שאני רואה דברים כמו לדוגמה, זה שכשצריך לרקוד או לעשות משהו מגוחך אחר שהכריחו אותך, תעשי את זה עם כל הלב, אחרת את נראית עוד יותר גרוע. ועוד המון דברים בסגנון. והוא תמיד יודע להציג בפניי את הצדדים הרעים יותר של כל מיני אנשים
ככה שאני לא אשאר תמימה ואדישה מדי לפגמים שלהם, חלילה. הוא יודע לעודד ולחזק אותי, כשאני לא מסוגלת לעשות את זה בעצמי, כמו פעם כשהיינו באיזו התכנסות חברתית ומישהו הוריד אותי למטה, אז צחי אמר לי: "תהיי אסרטיבית! תדברי אליו כמו לילד קטן ומפגר ואז הוא יסתום את הפה ויקשיב לך!" והוא צדק!! הוא גם השפיע עליי עם פוקהונטס, כי לפניו אהבתי את הסרט הזה, אבל לא לגמרי הבנתי עד כמה הוא יכול להיות מצחיק כשאתה מנתק את עצמך ממנו ורואה את כל הקטעים המגוכחים שיש בו. וחוץ מזה, בזכות צחי אני יודעת את התנועות של Oops... I Did it Again ושל Crazy, למרות שאני ממש גרועה בזה. ובכלל, בזכות צחי אני תמיד רואה את הפאשלות והטרגדיות הזעירות של החיים בצורה הרבה יותר קלילה ומשועשעת, ואני יודעת לצחוק על עצמי ועל אנשים אחרים כאשר משהו מביך מאוד קורה. צחי
שיש עוד סגנונות בעולם חוץ מרוק נשי וישראלי (
