ריס

liat1953

New member
../images/Emo42.gifריס../images/Emo42.gif

יש לו ריס אותו הותיר לו אחיו ברחם אימו למזכרת, לעולמי עד. הוא שומר עליו מכל משמר שלא ינשור, שלא יעלם, שלא יאונה לו כל רע, אפילו לא למען משאלה נשגבת. הוא בודק אותו כל בוקר גם לפני השינה, זו מזכרת מאחיו שאיננו, מזכרת יקרה מפז. יש לו ריס מיוחד במינו, אחד ויחיד, בצבע שונה... בצבע זהב.
 

llb

New member
ליאתי...

עצוב... שימרו על הריס... חושבת שזה הדבר המוחשי שיכול להישאר מבנאדם כ"כ יקר... תמיד שלי נושר ריס, אני נושפת עליו. אך לפני זה לא שוכחת להביע משאלה: לפעמים מבקשת שריקי שלי תחזור ולפעמים מוסרת לה דרך הריס ש... אוהבת אותה!!! L.L.B
 

liat1953

New member
iib

הוא אכן שומר עליו ...כמו שכתבתי...בודק אותו כל הזמן... מוזרים הם הדברים שאנו נתלים בהם... אך הם אלה שמאפשרים לנו להיות קשורים אל מי שאיננו... כל דבר שמזכיר...ששיך ...שמתקשר בדרך זו או אחרת...הוא בעל ערך עצום...מקבל פרופורציות שונות. L.L.B מבינה את הקושי שלך באובדן ריקי שאת כל כך אוהבת... איחולי לך שמשאלותיך תתגשמנה...
 

llb

New member
התלות הזו בחפצים שמזכירים מאוד מוכר

הלואי ויכולנו להגיד למתינו בעודם היו בחיים כמה חסרים לנו הם יהיו וכמה לא נפסיק לחשוב עליהם... הלוואי...
 

llb

New member
"הצית ומברג"

ישמע לכם מוזר, אך החפצים שאני שומרת עליהם הם מצית ומברג. אתם בטח שואלים את עצמכם: "מה לעזאזל עובר לה בראש?" אז הנה הסבר - ריקי שלי היתה מעשנת ("TIME"). יום לפני שהיא נפטרה, ביקשתי ממנה אש להדליק סיגריה (לא לדאוג, מאז הפסקתי לעשן...). בצהריים, כשחזרתי הביתה, הכנסתי את ידי לכיס מעילי ו... המצית הורודה-שקופה שלה היתה שם!!! אין לי שמץ איך היא הגיעה לשם! כנרTה בלי לשים לב הכנסתי אותה בטעות לכיס... אז אמרתי לעצמי: "טוב, אני כבר יחזיר לה מחר..." יום למחרת היא נפטרה...
השארתי אותה אצלי ומאז אני לא משתמשת בה... מין תחושה כזו שריקי שלי רצתה להשאיר לי משו מוחשי ממנה... מזכרת שכזו. והמברג? שלושה ימים לפני שהיא נפטרה, הגיעו טכנאים למחלקה לתקן משו. גנבתי להם מברג גדול צהוב-שחור (לא לכעוס...
) בשביל לפרוץ את הדלתות... לא אאריך בדברים כי הסיפור די ארוך... בקיצור, ריקי של גילתה את המברג (לא אמרתי לה שגנבתי אותו. אמרתי שהוא שלי), לקחה אותו ואמרה שתחזיר לי בסוף היום... יצאתי מוקדם לבית באותו יום וריקי שלי לא ידעה שיצאתי, כך שהיא לא החזירה לי את המברג... למחרת בבוקר הזכרתי לה והיא אמרה: "אחזיר לך אותו היום, בסיום המשמרת שלי..." בסיום המשמרת רצתי אחריה: "ריקי, איפה המברג?" "בתחנה", היא ענתה, "תגידי להם שהוא שלך והסכמתי לך לקחת אותו לבית..." ניגשתי לתחנת אחות וביקשתי את המברג. הם לא מצאו אותו שם. בערב התקשרתי שוב לתחנה לשאול אם מצאו אותו במקרה. נענתי בשלילה... יום למחרת, אמרתי לעצמי, "אני לוקחת היום את המברג ויהי מה!" זה היה היום שבו ריקי שלי נפטרה...
בסוף התברר שאחד המורים לקח את המברג כי הוא לא ידע של מי הוא... הסברתי לו שהוא "שלי" והוא החזיר לי אותו. מאז הוא נמצא איתי, בתיק. ובבדיקות הבטחוניות לא מבינים מה אני עושה עם מברג גדול בתיק... לכו תסבירו להם...
שיהיה לכם, לכולכם, יומקסים!
L.L.B
 
למעלה