בשימחה, פאנקית
כל מה שאני כותבת כאן הוא כמובן מנקודת המבט האישית שלי, ובהחלט ברור שיהיו אנשים שיראו את זה אחרת לגמרי, אז קחי את זה בעירבון מוגבל..... טיפול פסיכולוגי - מפגשים עם איש מקצוע טיפולי במטרה לדבר על נושאים בעייתיים ודברים קשים וכואבים. לדבר, לדון, לנסות להבין את עצמך, ומה השורשים והמקורות של הבעיות, לפרש חלומות וסיטואציות, לפעמים גם לחפש יחד פתרונות. המטופל מספר והמטפל מגיב. כל מטפל מגיב בכמות ובהתאם לבן אדם שהוא וכן בהתאם לצורת הטיפול בה הוא מאמין. יהיה מטפל פאסיבי ויהיה מטפל אקטיבי. הטיפול ימשך לנצח, אלא אם כן יגיע יום שהמטופל ירגיש שהוא מיצה את הטיפול, התקדם ורוצה להמשיך הלאה לבד, או ירגיש שהטיפול חסר טעם ולא עובד, או במקרים קיצוניים ונדירים-המטפל מפסיק את הטיפול כי הוא חושב שאין כימיה ומוטב שהמטופל ילך למטפל אחר או לשיטת טיפול אחרת. אימון-קואוצ'ינג: סדרת מפגשים שנמשכת מינימום 12 מפגשים ומקסימום- למיטב ידיעתי - שנה, שבה המתאמן מגדיר בצורה מדויקת וברורה מהן המטרות אותן הוא רוצה להשיג (זוגיות, קריירה, לימודים, שיפור דפוס התנהגות בעייתי וכו'...). את המטרות משיגים בעזרת שינויים שעושים בהרגלים, וזה לא פשוט.... וגם בעזרת חיזוק והכרה בתכונות החיוביות. המאמן מאד אקטיבי, מאד תומך ומעודד או מנער וגוער, במידת הצורך...מאד נמצא יחד אתך בתהליך, מאד שותף לרצון להצליח. המאמן והמתאמן יושבים יחד וחושבים באיזה דרכים אפשר להשיג את המטרות. הדגש לאורך כל הדרך הוא על החיובי ולא על השלילי: מה טוב בי, מה יגרום לי להצליח. כשנתקלים במכשולים שליליים - המתאמן חושב לבד וגם יחד עם המאמן איך אפשר להמנע מהמכשולים האלה. מדברים על העבר ועל דברים עמוקים בהווה, אבל לא "חופרים". מעבר לטיפול פעם בשבוע אפשר לכתוב מיילים כמה שרק רוצים למאמן, לספר על מכשולים או הצלחות, לשתף, להתייעץ. בנוסף אפשר גם להתקשר אליו. יש משהו בצורת הטיפול הזאת שמאד מעודד להגיד מה חושבים על האימון. בסיום כל פגישה אני צריכה למלא משוב ולשלוח לה-מה הרגשתי, מה עבד, מה לא עבד, מה היה בעיתי, מה למדתי, מה הציפיות שלי מהמפגש הבא...וכו'. ככה אפשר לכתוב ביקורת, מה קשה או לא נעים לי באימון, גם אם לא נעים להגיד..... בכל פגישת אימון המאמן נותן למתאמן משימות שהוא צריך לעמוד בהן...זה נותן המון המון מוטיבציה לפעול....יש הרבה רצון להוכיח. ואם נכשלים או קשה לעמוד במשימה-מדברים על זה, מחפשים דרכים איך כן אפשר להצליח. לדעתי, אם בן אדם עובר טראומה ורוצה עזרה, תמיכה והקשבה, בתקופה הראשונית - נניח בשנה הראשונה אחרי מה שקרה - עדיף ללכת לטיפול. אחרי שהבן אדם השלים פחות או יותר עם הטראומה, אחרי שעברה תקופת התאוששות, הוא מרגיש תקוע באיזשהו תחום בחיים שלו - אז אפשר לשקול ללכת לאימון. רק אז הוא יכול להיות אפקטיבי, רק אחרי טיפול בבעיות העמוקות, או לפחות ניסיון להבין אותן וממה הן נובעות.
מאכל השבוע:
