../images/Emo42.gif יומטוף ../images/Emo42.gif
צומי במסווה
הממ.אתמול. המשימה:לראות את סאבלימינל בהופעה חיה המקום:פארק יד לבנים בפ"ת כמויות:10,000 אנשים בקבוק מים אחד חברה אחת כאפה אחת 6 פעמים תיקוני סאונד והגברה פלאפון גנוב אחד שוטר אחד מפריע שלבים לביצוע המשימה: בחמש ורבע הגעתי ליד הפארק, חיכיתי לחברות וחברים (ובסוף רק אחת הגיעה), ראיתי מכונית כסופה ויפה ובתוכה סאבלימינל והצל והבחורה שצורחת בשירים
החברה הגיעה, בחמש וחצי בדיוק הגענו לרחבת ההופעה, נעמדנו בשורה השלישית (!!) וחיכינו שיסדרו את הסאונד.לא חשבו לעשות את זה קודם. גם את האורות סידרו, בחור חתיך עלה על העמודים ולי היתה נקודת תצפית מצויינת על התחת שלו (אני? סוטה? מה פתאום!) ניקי גולדשטיין, שרון דוראני(מ"לגעת באושר", כך נאמר לי), ועוד מישהו שאין לי מושג מה השם שלו, עלו לבמה, שרו שיר, החלו לדבר ו-פ-ת-א-ו-ם התחלנו לשמוע את השיר שהם שרים, שהיה אמור להיות השיר הבא בתור. ואז התחרפן שם משהו ושמענו קולות חריקה מוזרים.פלייבאק או לא? להקה לא מוכרת של מרוקאים (נו, המימונה) עלתה ושרה יותר מדי שירים, הקהל העצבני בכלל לא מחא כפיים והיו כמה שצעקו להם ללכת הביתה (איזה רוע לב!). אבל הם באמת שרו יותר מדי. חוץ מזה, באמצע השיר זמר אחד התחיל לדבר עם הזמר השני, הכינור החשמלי התקלקל ואורגנית מילאה את מקומו ולנגן דרבוקה היו טיקים עצבניים בראש. כמובן שהם הפסיקו כמה פעמים את השירים באמצע כדי לדר את הסאונד. כבר שבע. איפה סאבלימינל? להזכירכם, הייתי בשורה שלישית, משמע ערסים עצבניים ומסריחים מזעה דוחפים את כולם, שלא לדבר על הצוציקים בני השמונה שדחפו אותנו עוד יותר וקיבלו ממני את הבעיטה של החיים שלהם. זה כאב! מושיק עפיה עלה לבמה אחרי כמה שירים מטומטמים של המנחים, שר והערסים התלהבו ושרו. היה גם בחור אחד שהחל להתחרמן עלי אבל קיבל כאפה. כולם דחפו, הבאסים היו חזקים והרגשתי את הרחם שלי עושה סלטות באוויר, מגיע לגרון, אומר שלום ונוחת בחזרה. גם הוא שר יותר מדי. ואז מרחו את הזמן, וסאבלימינל עלה לבמה. הוא שר שירים מוזרים, וזה לא היה הקול שלו. הוא גם היה שמן מדי. אני התכוונתי לבדוק אם שלחו לי הודעות במקרה לפלאפון, אבל להפתעתי התיק שלי היה פתוח והפלאפון נעלם. סחבתי את חברה שלי מחוץ להקל דרך קהל אנשים שזיכה אותנו בקללות עסיסיות ומכות עצבניות, הלכתי למשטרה והם אמרו לי ללכת לחפ"ק (משהו עם ילדים אבודים). לא רציתי להפסיד את ההופעה, אז עמדתי בצד, ואז ראיתי מכונית גדולה עם וילונות. הצצתי פנימה וראיתי את הצל. צרחתי לחברה שלי בשיא האושר שתבוא לראות, ואז באו מלא שוטרים, דלתות המכונית נפתחו וסאבלימינל והצל והבחורה הצורחת יצאו, התחלתי להתנהג כמו מעריצה שרופה (אני לא. ממש לא. זו ההתלהבות שהשתלטה עלי) וקפצתי על סאבלימינל אבל שוטר הפריע לי בדרך. הו, חבל. רק ב- תשע עלו השלישיה לבמה, שרו, ואנ סחבתי את חברה שלי לחפש את הפלאפון. כמובן שבחפ"ק אמרו לי שלא מטפלים בדברים כאלה. לפלאפון לא ענו, התקשרתי לאבא שלהפתעתי לא כעס והוא ביטל שיחות יוצאות. הבטן שלי כבר עשתה לופים, אני כמעט הקאתי מהבאסים והאלפי אנשים שלא נתנו לי לנשום, ויצאתי מאיזור ההופעה, קניתי בקבוק מים וכמעט הקאתי את נשמתי. אח"כ הלכנו לשורות האחרונות ביותר (משהו כמו 90), עמדנו ליד המבוגרים וצרחנו בקולי קולות את השיר. זוּבִי, תנו לי להנות! ואני ראיתי את סאבלימינל ממרחק חצי מטר ואתם לא.
צומי במסווה
