אחדות
עוד פעם, מילים הן מגבילות, וניסיון לתאר מושגים מוחלטים שכאלה קשה ביותר מבלי ליפול לתוך יחסיות. יש אפילו שנמנעים מלהשתמש במושג "אחד" כי זה ההופכי של "שניים", והמוחלט אינו ההפך של שום דבר, לכן הם יאמרו "לא אחד ולא שניים". לפי ההגדרה שלך, יוגה קרובה יותר. ביוגה מדובר באותה אחדות מוחלטת. כאשר יש "ישות" (ישות זה לא מדויק, בעצם שום מילה לא תקלע למטרה) שהיא חובקת-כל, יודעת-כל, נצחית, אינסופית - את באינסוף והאינסוף בך. אפשר לקרוא לזה אלוהי/ם. יחד עם זאת להגיד אלוהים=אני יבוא מהאגו, זה לא חישוב אריתמטי. האחדות כבר קיימת, רק צריך להכיר בה מעבר לאשליות שלנו על הפרדה. הדרך לשם מגוונת - כל דבר שעוזר לנו לשבור את המחיצות ולהיזכר - שירות לזולת, מדיטציה, אהבה, לימוד, פיתוח ראייה וחוכמה, ועוד. עם התקדמות את נפתחת יותר ויותר לאלוהי שבך ולאלוהי שבכל דבר בעצם. בזן/בודהיזם אותו אלוהים כישות-על אינסופית לא קיים. וגם כאן אלוהים=אני יהיה חישוב אריתמטי מעוות. בכל מקרה, ובכל דרך, כל תיאור מוחלט שכזה כדאי לקחת לפי הבנתך וראייתך. לכן כדאי לבוא נקיים מרעיונות על סוף-הדרך ובמטרה לחקור את הטבע שלנו בכנות. זהו מסע גילוי או חשיפה לעבר הלא-ידוע. את יושבת ועוצמת עיניים ברגע הזה ממש, ומשאירה הכל מחוץ לדלת. אין עבר/עתיד, אין טוב/רע, אין רעיונות כמו אלוהים/הארה, מה יש? תקבלי תשובות, את שומעת קולות, מחשבות צצות, דמיונות, מרגישה את הגוף, אבל עד מהרה כל אלה גם ייצאו מהדלת אם לא תיקשרי אליהם, הכל בא וחולף, מה נשאר?