בוקר טוב
- פותח הנושא לאזארוס לונג
- פורסם בתאריך
אמור להיות.
אחת לחודש, באחת השחלות, לקראת הביוץ. מה - אמרו לך דבר כזה בלי להגיד לך שזה נורמלי? פושעים! הריני ממליצה לך, בהזדמנות זו, לקרוא ולהבין כמה הרופאים מנסים להשתלט עלינו בלי שנהיה מעורבות - "גופה של אישה, תבונתה של אישה". גדול, עבה, חכם, פוקח עיניים, חובה לכל אישה. את הגלויה להצטרפות למועדון המעריצים ניתן לשלוח לי או לנטמג לתיבת המסרים.
אחת לחודש, באחת השחלות, לקראת הביוץ. מה - אמרו לך דבר כזה בלי להגיד לך שזה נורמלי? פושעים! הריני ממליצה לך, בהזדמנות זו, לקרוא ולהבין כמה הרופאים מנסים להשתלט עלינו בלי שנהיה מעורבות - "גופה של אישה, תבונתה של אישה". גדול, עבה, חכם, פוקח עיניים, חובה לכל אישה. את הגלויה להצטרפות למועדון המעריצים ניתן לשלוח לי או לנטמג לתיבת המסרים.
בוקר טוב, בוקר טוב, בוקר טוב ../images/Emo42.gif
יתעבנים , כל בוקר יש לכם צרות? זה קשה לו לקום , זה קשה לו להתגלח, זה לא ישן טוב, זה קם הפוך , זה קודחים לו ליד הבית . מתי יהיה בוקר אחד אבל בוקר אחד שבו כולם יחייכו ויאחלו עם חיוך על הפנים לכולם בוקר טוב כמו שצריך וכמו שכתוב בספרים, פעם אחד בבוקר נשים את כל הצרות בצד נחייך ונאחל לנו יום נפלא!
יתעבנים , כל בוקר יש לכם צרות? זה קשה לו לקום , זה קשה לו להתגלח, זה לא ישן טוב, זה קם הפוך , זה קודחים לו ליד הבית . מתי יהיה בוקר אחד אבל בוקר אחד שבו כולם יחייכו ויאחלו עם חיוך על הפנים לכולם בוקר טוב כמו שצריך וכמו שכתוב בספרים, פעם אחד בבוקר נשים את כל הצרות בצד נחייך ונאחל לנו יום נפלא!
*פיהוק* בוקר טוב...
למען האמת, דווקא קמתי טוב היום, לצלילי Queen, שזה עדיף פי אלף על השעון המעורר של הנוקיה שלי, שהספקתי לפתח אליו במשך השנים סלידה ברמות שלא יתוארו. הכל טוב ויפה, עד אחותי הקטנה נכנסה לחדר שלי בכעס - "ידן (כן, יֶדן), אתה מוכן להחליש את החרא הזה?" למותר להגיד שכל מצב הרוח המרומם שלי קרס. לא רק בגלל שקראו ללהקתי האהובה "חרא", אלא כי הבנתי שהבוקר שלה נפגם קצת על-ידי, וחבל. יאללה, יום רביעי. מחר יום חמישי (אפ'חד מכם עוד לא אמר אם הוא מגיע לטכניון מחר...), ואז סופ"ש. מישהו חכם אמר פעם "אנחנו חיים משבת לשבת" (למען האמת, זה היה אוהד כדורגל, אז אני מטיל בספק את כל עניין החוכמה), ורק עכשיו אני מבין את האמרה הזאת לאשורה. דן צ, אם נקום עם חיוך, ובאמת יהיה לנו יום נפלא, אז על מה נתלונן? ואם לא נתלונן, אז למה לחיות בכלל? (לשאלות נא לפנות לדוברת מוזיאון "יד לפולין"). בוקר אפרפר לכולם.
למען האמת, דווקא קמתי טוב היום, לצלילי Queen, שזה עדיף פי אלף על השעון המעורר של הנוקיה שלי, שהספקתי לפתח אליו במשך השנים סלידה ברמות שלא יתוארו. הכל טוב ויפה, עד אחותי הקטנה נכנסה לחדר שלי בכעס - "ידן (כן, יֶדן), אתה מוכן להחליש את החרא הזה?" למותר להגיד שכל מצב הרוח המרומם שלי קרס. לא רק בגלל שקראו ללהקתי האהובה "חרא", אלא כי הבנתי שהבוקר שלה נפגם קצת על-ידי, וחבל. יאללה, יום רביעי. מחר יום חמישי (אפ'חד מכם עוד לא אמר אם הוא מגיע לטכניון מחר...), ואז סופ"ש. מישהו חכם אמר פעם "אנחנו חיים משבת לשבת" (למען האמת, זה היה אוהד כדורגל, אז אני מטיל בספק את כל עניין החוכמה), ורק עכשיו אני מבין את האמרה הזאת לאשורה. דן צ, אם נקום עם חיוך, ובאמת יהיה לנו יום נפלא, אז על מה נתלונן? ואם לא נתלונן, אז למה לחיות בכלל? (לשאלות נא לפנות לדוברת מוזיאון "יד לפולין"). בוקר אפרפר לכולם.
freedom rider
New member
../images/Emo29.gifבוקר טוב לכולם!!!!../images/Emo124.gif
איזה יום שמח לי היום, איזה יום! איזה יום שמח לי היום, איזה יום! איזה יום שמח, יום של הפתעות העולם מלא נסים ונפלאות! כן, למקרה שלא הבנתם - ירדתי מהפסים.
איזה יום שמח לי היום, איזה יום! איזה יום שמח לי היום, איזה יום! איזה יום שמח, יום של הפתעות העולם מלא נסים ונפלאות! כן, למקרה שלא הבנתם - ירדתי מהפסים.
בוקר ויום ../images/Emo42.gif (סיפור מתח)
קטעים נבחרים משעשעים מהיום שלי: 1)2 חברות שלי עשו בשיעור ספורט שיער טקוואנדו ונורא התלהבתי מזה ^_^ בא לי ללמוד לחימה, למרות שאני מפחדת לתת אגרופים 2)והנה סיפור נחמד: ישנה ילדה בבית סיפרי שאקרא לה ט' והיינו ידידות בשנה שעברה, הכרתי אותה בהתנדבות שלי בבית תמחוי (הבית ספר שלי מפעיל כזה ויש ל מיני ילדים שתנדבים להגיש צורות חיים חדשות לכל מיני זקנים חביבים יותר ופחות) גם היא התנדבה שם, היא בכיתה ח' והיא מכשפה- ז"א, בשנה שעברה היא כל הזמן רחה שיקויים ודברים ניסתה להשיג שערות של אנשים בשביל כל מיני בובות וודו וגם שיקויים טובים ונחמדים (לדבריה) אני זוכרת אותה פעם אחת אפילו מחפשת במשך חצי שעה שערה של ילד אחד בשם א' שגם התנדב שם כדי להכין ממנה בובת וודו משעשע. בכל אופן באותה השנה הרגשתי פעמים רבות שהוא מתחילה איתי אומרת לי דברים מסוג "יש לך עיניים יפות" "איזה תחת חמוד" אז חשבתי שאולי היא דלוקה עליי ולא שמה לב אפילו, וזה היה דיי מוזר. בכל אופן לפני שבועיים היא ניגשה אליי אמרה לי שיש לה משהו חשוב לספר לי :-* ואני שבזמן האחרון בקושי מדברת איתה הופתעתי ונבהלתי ובגלל שהיא כל הזמן נתנה בי מבטים שנראו זדוניים חשבתי שיכול להיות שזה משהו שקשור לדברים שהיא אמרה לי בשנה שעברה. אז נלחצתי קצת, ותהיתי... והיום אחרי שיצאתי משיעור ספורט סוף סוף לשיחה אז היא סחבה אותי לשבת על ספסל בכניסה לבית ספר ליד כמה ילדים שדיברו במרחק וכנראה לא היו קרובים מספיק כדי שישמעו אותנו. "טוב" היא נשמה עמוק וחייכה חיוך מוזר "אני מאוהבת במישהו, שפגשתי לפני שנה וחצי כבר ומאז אני כבר לא מפסיקה לחשוב עלייו" ואני מתבלבלת ומלמלת "מי?" :-* והיא אומרת לי "הוא יושב מולי" :-* ואז לרגע עבר בי "Oi!" מבוהל ואז הסתכלתי שניה הצידה וראיתי שמבין הילדים שיושבים מולנו היה א', זה שהיא ניסתה להשיג שיער שלו ואני, מרגישה שהצלתי את עצמי שואלת "זה הוא? זה א'?" ואז כל ההפסקה היא דיברה על איך שהיא נורא מאוהבת בו ואיך שכל מיני דברים מוזרים קורים ביניהם ועל איזה תוכנית החברות שלה המציאו כדי שהוא שהוא ידבר איתה כבר באופן ברור ולא מרומז או משהו, ועל איך שהם לא מדברים המון בבי"ס כדי שיפסיקו עליהם השמועות או משו
בכל מקרה היא ילדה ממש מתוקה, והיה כייף נורא לשמוע אותה מברברת שטויות (אנשים מאוהבים... פסיכים לגמרי.) ואני חושבת שזאת תחילתה של אמ, חברות מופלאה. ^_^ מחר יש לי מבחן במתמטיקה ואני צריכה לחרוש בהצלחה לי... :-* ^_^ באעבה, שרה
קטעים נבחרים משעשעים מהיום שלי: 1)2 חברות שלי עשו בשיעור ספורט שיער טקוואנדו ונורא התלהבתי מזה ^_^ בא לי ללמוד לחימה, למרות שאני מפחדת לתת אגרופים 2)והנה סיפור נחמד: ישנה ילדה בבית סיפרי שאקרא לה ט' והיינו ידידות בשנה שעברה, הכרתי אותה בהתנדבות שלי בבית תמחוי (הבית ספר שלי מפעיל כזה ויש ל מיני ילדים שתנדבים להגיש צורות חיים חדשות לכל מיני זקנים חביבים יותר ופחות) גם היא התנדבה שם, היא בכיתה ח' והיא מכשפה- ז"א, בשנה שעברה היא כל הזמן רחה שיקויים ודברים ניסתה להשיג שערות של אנשים בשביל כל מיני בובות וודו וגם שיקויים טובים ונחמדים (לדבריה) אני זוכרת אותה פעם אחת אפילו מחפשת במשך חצי שעה שערה של ילד אחד בשם א' שגם התנדב שם כדי להכין ממנה בובת וודו משעשע. בכל אופן באותה השנה הרגשתי פעמים רבות שהוא מתחילה איתי אומרת לי דברים מסוג "יש לך עיניים יפות" "איזה תחת חמוד" אז חשבתי שאולי היא דלוקה עליי ולא שמה לב אפילו, וזה היה דיי מוזר. בכל אופן לפני שבועיים היא ניגשה אליי אמרה לי שיש לה משהו חשוב לספר לי :-* ואני שבזמן האחרון בקושי מדברת איתה הופתעתי ונבהלתי ובגלל שהיא כל הזמן נתנה בי מבטים שנראו זדוניים חשבתי שיכול להיות שזה משהו שקשור לדברים שהיא אמרה לי בשנה שעברה. אז נלחצתי קצת, ותהיתי... והיום אחרי שיצאתי משיעור ספורט סוף סוף לשיחה אז היא סחבה אותי לשבת על ספסל בכניסה לבית ספר ליד כמה ילדים שדיברו במרחק וכנראה לא היו קרובים מספיק כדי שישמעו אותנו. "טוב" היא נשמה עמוק וחייכה חיוך מוזר "אני מאוהבת במישהו, שפגשתי לפני שנה וחצי כבר ומאז אני כבר לא מפסיקה לחשוב עלייו" ואני מתבלבלת ומלמלת "מי?" :-* והיא אומרת לי "הוא יושב מולי" :-* ואז לרגע עבר בי "Oi!" מבוהל ואז הסתכלתי שניה הצידה וראיתי שמבין הילדים שיושבים מולנו היה א', זה שהיא ניסתה להשיג שיער שלו ואני, מרגישה שהצלתי את עצמי שואלת "זה הוא? זה א'?" ואז כל ההפסקה היא דיברה על איך שהיא נורא מאוהבת בו ואיך שכל מיני דברים מוזרים קורים ביניהם ועל איזה תוכנית החברות שלה המציאו כדי שהוא שהוא ידבר איתה כבר באופן ברור ולא מרומז או משהו, ועל איך שהם לא מדברים המון בבי"ס כדי שיפסיקו עליהם השמועות או משו
Paranoid Y
New member
בוקר טוב לכולם...../images/Emo42.gif
In an oasis, or green island, in the red and yellow seas of sand that stretch beyond Europe toward the sunrise, there can be found a rather fantastic contrast, which is none the less typical of such ai place, since international treaties have made it an outpost of the British occupation. The site is famous among archaeologists for something that is hardly a monument, but merely a hole in the ground. But it is a round shaft, like that of a well, and probably a part of some great irrigation works of remote and disputed date, perhaps more ancient than anything in that ancient land. There is a green fringe of palm and prickly pear round the black mouth of the well; but nothing of the upper masonry remains except two bulky and battered stones standing like the pillars of a gateway of nowhere, in which some of the more transcendental archaeologists, in certain moods at moonrise or sunset, think they can trace the faint lines of figures or features of more than Babylonian monstrosity; while the more rationalistic archaeologists, in the more rational hours of daylight, see nothing but two shapeless rocks. It may have been noticed, however, that all Englishmen are not archaeologists. Many of those assembled in such a place for official and military purposes have hobbies other than archaeology. And it is a solemn fact that the English in this Eastern exile have contrived to make a small golf links out of the green scrub and sand; with a comfortable clubhouse at one end of it and this primeval monument at the other. They did not actually use this archaic abyss as a bunker, because it was by tradition unfathomable, and even for practical purposes unfathomed. Any sporting projectile sent into it might be counted most literally as a lost ball. But they often sauntered round it in their interludes of talking and smoking cigarettes, and one of them had just come down from the clubhouse to find another gazing somewhat moodily into the well. Both the Englishmen wore light clothes and white pith helmets and puggrees, but there, for the most part, their resemblance ended. And they both almost simultaneously said the same word, but they said it on two totally different notes of the voice. "Have you heard the news?" asked the man from the club. "Splendid." "Splendid," replied the man by the well. But the first man pronounced the word as a young man might say it about a woman, and the second as an old man might say it about the weather, not without sincerity, but certainly without fervor. And in this the tone of the two men was sufficiently typical of them. The first, who was a certain Captain Boyle, was of a bold and boyish type, dark, and with a sort of native heat in his face that did not belong to the atmosphere of the East, but rather to the ardors and ambitions of the West. The other was an older man and certainly an older resident, a civilian official - Horne Fisher; and his drooping eyelids and drooping light mustache expressed all the paradox of the Englishman in the East. He was much too hot to be anything but cool. Neither of them thought it necessary to mention what it was that was splendid. That would indeed have been superfluous conversation about something that everybody knew. The striking victory over a menacing combination of Turks and Arabs in the north, won by troops under the command of Lord Hastings, the veteran of so many striking victories, was already spread by the newspapers all over the Empire, let alone to this small garrison so near to the battlefield. "Now, no other nation in the world could have done a thing like that," cried Captain Boyle, emphatically. Horne Fisher was still looking silently into the well; a moment later he answered: "We certainly have the art of unmaking mistakes. That's where the poor old Prussians went wrong. They could only make mistakes and stick to them. There is really a certain talent in unmaking a mistake." "What do you mean," asked Boyle, "what mistakes?" "Well, everybody knows it looked like biting off more than he could chew," replied Horne Fisher. It was a peculiarity of Mr. Fisher that he always said that everybody knew things which about one person in two million was ever allowed to hear of. "And it was certainly jolly lucky that Travers turned up so well in the nick of time. Odd how often the right thing's been done for us by the second in command, even when a great man was first in command. Like Colborne at Waterloo." "It ought to add a whole province to the Empire," observed the other. "Well, I suppose the Zimmernes would have insisted on it as far as the canal," observed Fisher, thoughtfully, "though everybody knows adding provinces doesn't always pay much nowadays." Captain Boyle frowned in a slightly puzzled fashion. Being cloudily conscious of never having heard of the Zimmernes in his life, he could only remark, stolidly: "Well, one can't be a Little Englander." Horne Fisher smiled, and he had a pleasant smile. "Every man out here is a Little Englander," he said. "He wishes he were back in Little England."
In an oasis, or green island, in the red and yellow seas of sand that stretch beyond Europe toward the sunrise, there can be found a rather fantastic contrast, which is none the less typical of such ai place, since international treaties have made it an outpost of the British occupation. The site is famous among archaeologists for something that is hardly a monument, but merely a hole in the ground. But it is a round shaft, like that of a well, and probably a part of some great irrigation works of remote and disputed date, perhaps more ancient than anything in that ancient land. There is a green fringe of palm and prickly pear round the black mouth of the well; but nothing of the upper masonry remains except two bulky and battered stones standing like the pillars of a gateway of nowhere, in which some of the more transcendental archaeologists, in certain moods at moonrise or sunset, think they can trace the faint lines of figures or features of more than Babylonian monstrosity; while the more rationalistic archaeologists, in the more rational hours of daylight, see nothing but two shapeless rocks. It may have been noticed, however, that all Englishmen are not archaeologists. Many of those assembled in such a place for official and military purposes have hobbies other than archaeology. And it is a solemn fact that the English in this Eastern exile have contrived to make a small golf links out of the green scrub and sand; with a comfortable clubhouse at one end of it and this primeval monument at the other. They did not actually use this archaic abyss as a bunker, because it was by tradition unfathomable, and even for practical purposes unfathomed. Any sporting projectile sent into it might be counted most literally as a lost ball. But they often sauntered round it in their interludes of talking and smoking cigarettes, and one of them had just come down from the clubhouse to find another gazing somewhat moodily into the well. Both the Englishmen wore light clothes and white pith helmets and puggrees, but there, for the most part, their resemblance ended. And they both almost simultaneously said the same word, but they said it on two totally different notes of the voice. "Have you heard the news?" asked the man from the club. "Splendid." "Splendid," replied the man by the well. But the first man pronounced the word as a young man might say it about a woman, and the second as an old man might say it about the weather, not without sincerity, but certainly without fervor. And in this the tone of the two men was sufficiently typical of them. The first, who was a certain Captain Boyle, was of a bold and boyish type, dark, and with a sort of native heat in his face that did not belong to the atmosphere of the East, but rather to the ardors and ambitions of the West. The other was an older man and certainly an older resident, a civilian official - Horne Fisher; and his drooping eyelids and drooping light mustache expressed all the paradox of the Englishman in the East. He was much too hot to be anything but cool. Neither of them thought it necessary to mention what it was that was splendid. That would indeed have been superfluous conversation about something that everybody knew. The striking victory over a menacing combination of Turks and Arabs in the north, won by troops under the command of Lord Hastings, the veteran of so many striking victories, was already spread by the newspapers all over the Empire, let alone to this small garrison so near to the battlefield. "Now, no other nation in the world could have done a thing like that," cried Captain Boyle, emphatically. Horne Fisher was still looking silently into the well; a moment later he answered: "We certainly have the art of unmaking mistakes. That's where the poor old Prussians went wrong. They could only make mistakes and stick to them. There is really a certain talent in unmaking a mistake." "What do you mean," asked Boyle, "what mistakes?" "Well, everybody knows it looked like biting off more than he could chew," replied Horne Fisher. It was a peculiarity of Mr. Fisher that he always said that everybody knew things which about one person in two million was ever allowed to hear of. "And it was certainly jolly lucky that Travers turned up so well in the nick of time. Odd how often the right thing's been done for us by the second in command, even when a great man was first in command. Like Colborne at Waterloo." "It ought to add a whole province to the Empire," observed the other. "Well, I suppose the Zimmernes would have insisted on it as far as the canal," observed Fisher, thoughtfully, "though everybody knows adding provinces doesn't always pay much nowadays." Captain Boyle frowned in a slightly puzzled fashion. Being cloudily conscious of never having heard of the Zimmernes in his life, he could only remark, stolidly: "Well, one can't be a Little Englander." Horne Fisher smiled, and he had a pleasant smile. "Every man out here is a Little Englander," he said. "He wishes he were back in Little England."
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.