אממ, "טוק שואו" - רק עכשיו הגעתי...
המחשב שלנו היה מקולקל כמה ימים ולא ידעתי כלל שנתקבלה מועמדותי ל"טוק שואו" ורק כעת גיליתי את השאלות אי שם בעמוד השני. אני מקווה שזה בסדר להתייחס אליהן רק עכשיו. תשובות: 1. איך הגעת לפורום הזה בפעם הראשונה ? הגעתי לפורום הזה פעם אחת בגלל "אמריקן איידול", ראיתי פרק של התכנית לראשונה בחיי ורציתי לחלוק חוויות, ושמעתי שאין פורום לתכנית אלא ל"סדרות מציאות" בכלל, ז'אנר שאני לא כל כך מתחברת אליו (סורי, האם רצחתי פה איזו פרה קדושה?). ביקרתי פעם אחת ונמוגתי, ואחרי כמה זמן שלחוני מ"רייטינג" לסקר את "האקדמיה לצחוק". מובן שאמרתי "איי דו" להצעה הזו (משימה עיתונאית ראשונה, הייתי מוכנה לרצוח את אמא של סיימון קאוול בשביל דבר כזה), אך אבוי, בקושי הכרתי את התכנית, לא היה לי "ביפ" ורק הכרתי פה ושם פרקים מביקורים אצל חברות בעלות "ביפ". נכנסתי לפה כדי לשאול כמה שאלות בירור, ואני לא זוכרת מי עזר לי (אני גרועה מאוד, אבל מאוד, בשמות) אבל מישהו מכאן התפנה לספר לי את כל ההיסטוריה של התכנית, כך שהצלחתי להגיע מוכנה למדי (למרות שברגע שדרכתי על פרקט הלופט, כל מה שלמדתי בתיאוריה היה שווה לישבן). אחר כך המשכתי להתעדכן מסקנרות בפורום, במקביל התמכרתי ל"אמריקן" והתחלתי לשטוח פה את הגיגיי המתלהבים מאחד השופטים (לא מגלה מי) והשאר היסטוריה קצרה למדי. סדרת הריאליטי הכי אהובה עליך ? היחידה גם, "אמריקן איידול", וגם זה רק בגלל ס.ק. פעם הייתי רואה גם "החפרפרת" בדבקות (הייתי מוכנה להישבע שהחפרפרת היא סיגי!!) אבל לא גיליתי לאיש בזמנו כי היא לא היתה כל כך פופלארית ונחשבה רוב הזמן כסוג של פאדיחה. מבחינתך יש קו אדום שלא היית עוברת בתכנית ריאליטי ? כמשתתפת או כצופה? כצופה, אני חושבת שברגע שהמטרה היא לפגוע באנשים ולא להעניק להם חוויה (כמו "אי הפיתויים", שם המטרה המוצהרת היא להרוס לאנשים את החיים) זה גבול אדום. לא אכפת לי שתכניות הריאליטי יהיה מטופשות, זכותם של אנשים לעשות דברים דביליים בשידור ושיהיה להם לבריאות, אבל יש דברים שהורסים את המטרה של כל עולם הבידור: לבדר ולעשות טוב לאנשים. בהזדמנות זו אני רוצה לספר שראיתי לפני כמה זמן סרט מעולה (עם שם נוראי, אמנם) - "רייטינג קטלני", שזה פיצ'ר באורך מלא שהוא פארודיה על סדרות מציאות. הסרט הוא כאילו אוסף של פרקי "תכנית מציאות" (הכל מבויים, כמובן, זה סרט לכל דבר, אבל קטעי הריאליטי נראים מציאותיים לחלוטין) שבה המתמודדים צריכים לנסות להרוג זה את זה (בהסכמת כל המשתתפים) ומי שנשאר אחרון בחיים זוכה בפרס כספי. זו סאטירה מוקצנת, אבל אמינה מאוד, ונראית פחות ופחות מטורפת עם הזמן. לעתים זה נראה אפילו הגיוני. מומלץ לחובבי הריאליטי. איך הגעת לעבודה ברייטינג ? סיפור סינדרלה משונה, ומי יודע, אולי גם קצר-טווח (לפי קצב העבודה האיטי להחריד שלי): "רייטינג" הוא המגזין החביב עליי, והייתי נוהגת להפציץ את המערכת במכתבים ולזכות בדיסקים לרוב עם פרסומם. יום בהיר אחד הכינו ב"רייטינג" כתבה על ה"פידבקאים", כותבי המכתבים הכפייתיים של העיתון, וביניהם אני. הזמינו שישה מאיתנו לראיון. יצא ראיון נחמד (ציטוטיי פתחו וסיימו את הכתבה ולא הפסקתי לדבר על זה שבוע. אני קצת ילדה מתלהבת בכל הנוגע לדברים האלה ואחד החלומות שלי הוא שיהיה לי קצת פאסון קריר. בינתיים אני ממשיכה לקפץ אפופת פיגור בכל פעם שאני זוכה לקמצוץ תהילה), אך החוויה עצמה היתה ביזארית, וכתבתי עליה בבלוג שלי. אחד הכתבים, איש יקר ונהדר למדי, ראה את הפוסט בנושא ושיגרו בטובו לעורך, שכתב לי אימייל ובו הציע לי לנסות את כוחי בכתיבה. השאר, גם היסטוריה, וקצרה אף יותר. מי הבן אדם הכי מעניין שיצא לך לראיין ? אוי ואבוי. אני כה חדשה וטרייה, ובקושי כותבת, שיצא לי להכין רק שתי כתבות גדולות עד כה, ורק אחת מהן כוללת מרואיינים - האקדמיה לצחוק. אני גרועה מאוד בראיונות (אני יודעת יפה מאוד לברבר על עצמי, אבל להתעניין בחייהם של אחרים דורש ממני ריכוז עצום. אני יכולה להכיר מישהו במשך חודשים, ואמא שלי תשאל - "אז מאיפה הוא בארץ?" ואני אבהה בה שעה ארוכה). אז מבין אנשי האקדמיה, היה היה מעניין לראיין את עומר מ"דופה", שממש שש לעזור לי והיו לנו כמה שיחות מעניינות. לעומתו, היו שם כמה שכנראה לא ידעו שאני חדשה ומבולבלת וחששו שאני איזו עיתונאית ביצ'ית מנוסה וחששו לפתוח את הפה. לחיי עוד ראיונות שיבואו אם ירצה השם והעורך. אני אתאמן קצת בשאלות וראיונות על משפחה ומכרים. בינתיים, כפי שאתם רואים, אני יודעת בעיקר לענות על שאלות. והרבה, אבל הרבה לדבר על עצמי. אוי. סוף מגילה.