BuddhaForScarlett
New member
../images/Emo41.gif The Fantasy ../images/Emo41.gif
אוקיי אז הפינה חזרה? חחח.. בתקווה שאני לא אטוס לחו"ל שוב בימי ראשון, אני פותחת את הפינה היום כי אני יודעת שמחר אחר הצהריים כל כך לא יהיה לי זמן כשאחזור מבית הספר. פיכס פיכס ועוד פיכס אחד. קיצ קיצ. היום אנחנו עם אחד השירים הכי טובים בדיסק, לדעתי, The fantasy , נתחיל עם רקע קצרצר.. בדרך כלל בהופעות ג'ארד מקדיש אותו לאשלון, או לאנשים שבאו מרחוק.. לכל האנשים שהולכים אחרי החלומות שלהם והרצון שלהם, בבריקסטון למשל
הוא הקדיש אותו לכל מי שבא מעבר לגבול ולתעלות לראות את ההופעה *געגועים* השיר מדבר על החלום האולטימטיבי, הרצון האולטימטיבי וכוח הרצון להגשים אותו ולעשות כל מה שביכולתי כדי להגשים אותו. With the lights out it’s never less dangerous Even with a stranger never gets painless Don’t be afraid הממ.. אוקיי יש כאן את הקטע של החושך, כולם מפחדים מהחושך, וחושך זה סימן לאי וודאות, למישהו שהוא תקוע והוא נמצא בלא כלום, או שהוא מרגיש כמו לא כלום והשיג לא כלום, ולהיות במצב כזה זה אף פעם לא הופך לפחות מסוכן, כי יש נחמה בחושך, אף אחד לא רואה, אתה לא רואה ולא רואים אותך – אבל אסור למצוא נחמה בזה, כי זה מצב מסוכן להמצא באי וודאות בלא כלום. זה תמיד כואב, מבפנים ומבחוץ להיות פאסימי, כבוי- אפילו כשיש חברה כלשהי אבל אז אומרים " אל תפחד" אז אני חושבת שזאת מן נקודת התחלה. אני מסתכלת על השיר הזה כמאין הטפה, "הגשימו את החלומות שלכם!" ולכן נקודה ההתחלה היא אי וודאות ומטיף כאילו אומר "אני מכיר את זה, אני יודע איך זה, שלא מוצאים נחמה באי וודאות וגם כשאתהח ושב שיש אנשים מסביב זה כואב ומסוכן, אבל.. אל תפחד תמשיך" Every time I think I’m gonna change it Think I'm gonna change it... It’s driving me insane כל פעם שהוא חושב לשנות, את הפנטזיה, החלום, הדרך זה משגע אותו, כי כולם רוצים להשיג את מה שהם חולמים עליו, ולכן יש כמו.. כמו.. קונפליקט כזה, לוותר על זה או לא, מגיעים להחלטה להגשים משהו, להיות עצמך אבל אם לפעמים רוצים להכנע זה משגע, "הגעתי עד כה! נכנעים או לא? אבל מצד שני כל כך קשה, ולפעמים הנוחות עדיפה, לפעמים השקט הרגעי עדיף" ואז יש את הקונפליקט ללכת עם עצמי על הכל או לא, כן לא כן לא. Yeah! Yeah! Yeah! Do you live Do you die Do you bleed For the fantasy In your mind To your eyes Do you see It’s the fantasy הפזמון הוא מן כמו "בחן את עצמך" כזה. האם את חי, מת ומדמם בשביל החלום? אתה עושה את זה? אתה מרגיש שאתה עושה את זה? כי זה מה שצריך לעשות, לדמם ולחיות ולמות ולתת את הכל בשביל להגשים את החלום. ואז יש מן דרך, של הבנה וקליטה, במוח (היכן שנוצר החלום) לעיניים (וזה גם הדמיון) אתה רואה, זה תהליך, עד לראייה, ראייה לפעמים זה כמו הבנה, כשמישהו "רואה" את האמת, זה משול להבנה, אתה מבין את החלום? האם זה הפך לך למטרה אמיתית? למטרה מוחשית שאתה כבר רואה את מול העיניים.. אתה רואה? זאת הפנטזיה, החלום. Maybe tonight we can forget about it all It could be just like heaven I’m a machine No longer living, just a shell of what I've dreamed אוקיי הבית הזה קצת בלבל אותי, הוא לוקח אותי לשני כיוונים. האחד- אולי הלילה נשכח מהכל, נשכח מהמציאות, נתרכז בחלום בפנזטיה ואז זה כמו גן עדן. אני מכונה.. לא חי יותר, רק קליפה של מה שלחלמתי, כלומר, כל ההתעסקות בחלום, בפנטזיה היא כל כך גדולה שהוא כבר לא אדם יותר אלא כל כולו לפנטזיה זה מה שהוא עושה כל היום, על זה הוא חושב, וזה מה שנשאר ממנו, קליפת החלום- תמצית הריכוז, הכוח אין אידיבידואל רק החלום. מצד שני, אולי כשנשכח מהכל, זה לשכוח מהחלום, וזה גן העדן, לנוח מהעבודה. והוא רק קליפה עם רצון לא ממומש, מכונה של תרבות, של חברה מאלפת- אני יכול להמשיך לחלום כמה שבא לי, זה לא יקרה. ואז בא שוב הפזמון הוא מעורר כזה. אם מתייחסים לנקודת הניתוח הראשונה אז זה כאילו המשך לכוח הרצון העצום ומצד שני אם זה לפי הניתוח השני אז זה מן כמו קריאת חזרה, חזור לעצמך , המשך לעבוד! Say you, say you, say that you believe Say it, say it, say it to me! זה כמו דרישה- תגיש שאתה מאמין, תגיד את זה לי, וגם לפי השירה, איך שג'ארד צורח את המילים, זה מן כמו דרישה משוגעת לזה שיש איתו כוח, לשכנע אנשים, או לשכנע את עצמך "אני כן מאמין, תגיד שאתה מאמינה" דרישה לכוח, צורך לעוד כוח מניעה. Ooh, whoa-oh Ooh, whoa-oh Ooh, whoa-oh-oh Ooh, whoa-oh-oh Ooh, whoa-oh Ooh, whoa-oh Ooh, whoa-oh-oh Do you live Do you die Do you bleed For the fantasy Automatic, I imagine, I believe אוקיי את המשפט האחרון אני רואה כגאוניות שלמה, כי אני חושבת שהם לקח את ה In your mind, through your eyes do you see ובעצם פירש אותם לשלוש מילים פשוטות שאומרות אותו הדבר, הדבר נוצר אוטומטית במוח, הדמיון הוא דרך העיניים- הראייה, לבישת הצורה של הפנטזיה, והאמונה שוב היא כמו הראייה שהרבה פעמים מראה על "הבנה" מסויימת על.. על.. "התגלות" ושוב זה התהליך, הוא נוצר אוטומטית, ואז אוטומטית אני מדמיין אותו ומאמין בו. ואז השיר נגמר עם זה שהשורה I believe חוזרת 3 פעמים. האמונה היא שלמה, וזהו סוף השכנוע באמונה, אולי גם הפנטזיה הושגה. יכול להיות.
סרטונים וכו'.. הפעם אני אשים רק אחד רבותיי.. ועצוב לי לשים אותו כי.. כי.. עברו 8 ימים מאז ההופעה ואני עדיין מדוכאת מאוד, אני לא מאמינה שאני הייתי שם, ושמעתי את השיר. וזה השיר שסגר את המופע והביצוע שלו היה מדהים.. ובסופו כשכולם הלכו גיליתי שהמכנסיים שלי היה אשכרה פתוחות ושראו לי את התחתונים וטניה וונדי צחקו עליי אבל אני לא האמנתי שחמישה חודשים של ציפייה נגמרו בשעה ורבע. ואתם יודעים מה. הפנטזיה שלי, או לפחות אחת מהן הוגשמה. אז.. I believe I believe I believe הנה השיר מבריקסטון וכמו שנאמר To all the believers out there.. This is for you *הולכת לבכות*
אוקיי אז הפינה חזרה? חחח.. בתקווה שאני לא אטוס לחו"ל שוב בימי ראשון, אני פותחת את הפינה היום כי אני יודעת שמחר אחר הצהריים כל כך לא יהיה לי זמן כשאחזור מבית הספר. פיכס פיכס ועוד פיכס אחד. קיצ קיצ. היום אנחנו עם אחד השירים הכי טובים בדיסק, לדעתי, The fantasy , נתחיל עם רקע קצרצר.. בדרך כלל בהופעות ג'ארד מקדיש אותו לאשלון, או לאנשים שבאו מרחוק.. לכל האנשים שהולכים אחרי החלומות שלהם והרצון שלהם, בבריקסטון למשל
וכן, כל הפורום ילך יחד ^^ ואז, כדאי מאוד שיהיה לך דמעות בעיניים
