../images/Emo41.gifRock N Roll Hall of Fame 1995../images/Emo70.gif
השבוע לפני 11 שנה נערך הטקס של ה-Rock N' Roll Hall of Fame בו הלהקה נכנסה להיכל התהילה באירוע מרגש ומסעיר. אז בגלל המאורע אני מביא כאן את הסיקור המלא והסיפור של הלהקה באותו אירוע מיוחד. כל מי שירצה לפתח את זה אחרי הקריאה מוזמן. גם כל שאלה או התעניינות תתקבל בברכה ובכלל כל תוספת, הערה או דברים שגם לכם יש להוסיף או להגיד על האירוע הזה. אתם יותר ממוזמנים לכתוב ולשרשר לפה. אז הנה הסיפור: ב-12 לינואר 1995, שלושת חברי להקת לד זפלין הנותרים הגיעו למלון Waldorf-Astoria בניו-יורק כדי לקבל את הכבוד באותו ערב ולהיכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול. באותו זמן ב-1995, 15 שנה לאחר סוף דרכה של הלהקה, נראה כאילו לד זפלין חזרו לכותרות ולשמועות שהיו סובבים אותם בזמני התהילה של שנות ה-70. באותו בוקר בטור ב-New York Times על האירוע אפילו רמזו לבעיות במחנה של זפלין אחרי שבחודשים האחרונים רוברט פלאנט וג'ימי פייג' חזרו לשתף פעולה יחד ולחדש את ימי זפלין במה שהוליך לפרוייקט Unledded. רק שהם לא טרחו ליצור קשר עם שותפם בעבר-ג'ון פול-ג'ונס, שנראה שדי נעלב מהדבר בעיתונות. באותו ערב, בטקס היוקרתי העשירי במספר של ה-Rock N' Roll Hall Of Fame, עוד שמועות ריחפו להם באירוע על יחסי חברי הלהקה הנותרים. כש-אל גרין, עוד נכנס טרי באותו ערב להיכל התהילה, לקח את הבמה בתחילת הערב, עדיין לא היה ידוע או בטוח בכלל ששלושת השורדים של לד זפלין אפילו יופיעו ביחד באירוע על אותה במה. והשמועות לא היו קשורות לפול-ג'ונס הפעם בכלל, אלא לאי-הסכמה בין ג'ימי לרוברט על המתופף באותו ערב. רוברט רצה את מייקל לי שתופף עם הלהקה החדשה ב-Unledded וג'ימי רצה את ג'ייסון בונהאם, בנו של ג'ון בונהאם המנוח הגיע לייצג את אביו בטקס באותו ערב. כשהערב התקדם רוברט וג'ימי נראו משוטטים בצדדי אולם האירועים הגדול של המלון ומחכים בזמן שאמנים נוספים נכנסו אחד אחרי השני להיכל התהילה באותו הערב: פרנק זאפה, The Orioles, ג'ניס ג'ופלין, Martha & The Vandellas, ניל יאנג וה-Allman Brothers. כמה מהאמנים שנכנסו להיכל התהילה באותו ערב לא יכלו להיות נוכחים באירוע מכיוון שמתו בטרם עת. מה שהביא קצת פן עצוב לטקס. אך עדיין מה שהעסיק את רוב הנוכחים באולם הגדול היה האם לד זפלין יעלו על הבמה ויופיעו הערב... 15 שנים עברו מאז הלהקה התפרקה ב-1980 לאחר מותו בטרם עת המתופף הענק ג'ון בונהאם. לאחר ההתפרקות היו דיבורים באין-ספור אירועים ופרוייקטים על איחוד הלהקה או שיתוף פעולה נוסף בין שלושת חברי הלהקה הנותרים. ב-1985 העולם התרגש שוב כשבאירוע חד פעמי שלושת חברי הלהקה עמדו על אותה במה והופיעו באירוע ה-Live Aid. מאז הם לא נפגשו שלושתם יחד לצורך עשיית מוזיקה יחדיו או ביצוע משותף על במה. 10 שנים לאחר מכן הגיע הזמן שוב לציפיה והתרגשות באותו ערב בניו-יורק. בחזרה לאירוע – המתח המשיך לעלות כאשר בדיוק ניל יאנג הוצג ונכנס להיכל התהילה. זפלין היו הבאים בתור...איך האירוע יעבור? האם הם ינגנו יחד? מאחורי הקלעים ג'ימי פייג', רוברט פלאנט וג'ון פול-ג'ונס חיכו עם 2 חברי להקת אירוסמית' – סטיבן טיילר וג'ו פרי. כמה חודשים קודם לכן ג'ימי פגש את פרי בבונוס-איירס וביקש ממנו את הכבוד להכניס את זפלין להיכל התהילה של הרוקנ'רול. פרי הביא איתו את חברו הקרוב ושותפו ללהקה סטיבן טיילר בכדי להציג ולהכניס את זפלין להיכל התהילה. מאחורי הקלעים הוחלט שהם ינגנו בטוח את Train Kept a Rollin ואיזה עוד שירים שיבואו להם באותו הזמן. ג'ייסון בונהאם ינגן בתופים. ואז ההכנסה של זפלין החלה – בתחילה אחמט ארטוגון, מייסד חברת התקליטים "אטלנטיק" עלה ודיבר על הלהקה. בין השאר גם על העלילות שלהם בדרכים שכלולות טלויזיות זרוקות מחלונות בתי מלון ועוד אירועים שבאו עם הטירוף והגודל של לד זפלין בשיא התהילה. הוא הודה גם לפיטר גראנט (המנהל האדוק של הלהקה) על שעשה את הכל ושיבח את גראנט ואת ריצ'ארד קול על כמה וכמה לילות מהיותר טובים שזכורים לו בחייו. טיילר ו-פרי עלו אחריו. סטיבן דיבר על הזמן שראה את זפלין מופיעים ב-Boston Tea Party ב-1969 (סטיבן בעבר ציין שההופעה הזאת והופעה של ה-Yardbirds ב-1966 בקונטיקט היו 2 ההופעות הכי גדולות שזכה להיות בהן). הוא אמר שהוא פשוט הזיל דמעות של התרגשות באמצע של Dazed & Confused. הוא ציין שבערך שעה אחרי זה הוא הזיל דמעות שוב באותו ערב, כשראה את ג'ימי פייג' יוצא מחדר ההלבשה שלו עם הבחורה שסטיבן יצא איתה בדיוק באותו הזמן... ג'ו פרי דיבר אחריו ושיבח את זפלין ואת ההשפעה שלהם. ציין שפשוט היו להם את המוזיקאים הטובים ביותר, כל אחד במה שעשה בלהקה ולא היה שני להם בשום תחום. אם זה הגיטרה של ג'ימי, הבאס והקלידים של פול-ג'ונס, התופים של בונהאם והקול המיוחד והאדיר של רוברט פלאנט. כשפרי סיים את דבריו הוא פנה בחיוך לעבר ג'ימי ואמר- Now will you teach me how to play The Rain Song"?" לאחר מכן חברי הלהקה הנותרים ביחד עם ג'ייסון בונהאם עלו לקבל את הכבוד והמשיכו בדברים. חברי הלהקה סיפרו על הכיף שהיה להם בתקופה, ג'ימי הזכיר גם לכולם שכבר בעצם נכנס בעבר להיכל התהילה כשה-Yardbirds קיבלו את הכבוד ב-1992. ג'ייסון בונהאם אמר שאביו ג'ון היה גאה אם היה נמצא פה היום. ומי שגרם להכי הרבה תגובות וחיוכים מהקהל היה ג'ון פול-ג'ונס שהודה לחבריו שסוף סוף זכרו את מספר הטלפון שלו... בשעה 2 לפנות בוקר שלושת חברי לד זפלין הנותרים עלו לבמה ביחד עם טיילר ו-פרי וג'ייסון בונהאם על התופים. הם מיד התחילו עם גרסה מקפיצה של Train Kept a Rollin שגרמה לכל האולם לזוז. לאחר מכן הם עברו לקלאסיקת ה-Yardbirds עם For Your Love והמשיכו עם גרסה אדירה של Bring It On Home (רוברט וסטיבן חילקו ביניהם את הבתים) ואחריה עברו לבלוז עם: Long Distance Call Baby Please Don’t Go Reefer Head Woman ו-Let That Boy Boogie אחר כך טיילר ו-פרי הוחלפו ע"י ניל יאנג ומייקל לי החליף את ג'ייסון בונהאם בתופים וכולם עברו ביחד לגרסה מיוחדת של When The Levee Breaks שסיים את הערב הקסום הזה. מיד אחר כך האולם הגדול של ה-Waldorf Astoria Hotel התרוקן מאנשים ומאגדות מוזיקה והערב הגדול הסתיים. כל אחד אחרי זה חזר לעיסוקיו. ג'ון פול-ג'ונס שוב נפרד מחבריו לשעבר בלהקה, ג'ימי ורוברט התכוננו לסיבוב ההופעות שלהם ביחד ושאר הנוכחים, האורחים והאמנים בטקס חזרו גם כן לעיסוקם. אך כל מי שנכח שם באותו ערב בניו-יורק ב-12 לינואר 1995, יצא משם בידיעה שהיה עד למשהו גדול ומיוחד. משהו לא רגיל. אומנם אלו לא היו שנות התהילה של שנות ה-70 והלהקה המלאה בשיא הצלחתה. אבל הכבוד הענק, האומנים שבאו לחלוק אותו ולהודות ללהקה שכ"כ תרמה וכ"כ השפיעה על עולם הרוק, האווירה בטקס המיוחד והחד-פעמי הזה והנוכחות והאנרגיות של החברים הנותרים יחד על במה אחת עם מה שזפלין ידעו לעשות הכי טוב, הפכו את הערב הזה לאירוע קסום ומיוחד שלא יחזור על עצמו...
השבוע לפני 11 שנה נערך הטקס של ה-Rock N' Roll Hall of Fame בו הלהקה נכנסה להיכל התהילה באירוע מרגש ומסעיר. אז בגלל המאורע אני מביא כאן את הסיקור המלא והסיפור של הלהקה באותו אירוע מיוחד. כל מי שירצה לפתח את זה אחרי הקריאה מוזמן. גם כל שאלה או התעניינות תתקבל בברכה ובכלל כל תוספת, הערה או דברים שגם לכם יש להוסיף או להגיד על האירוע הזה. אתם יותר ממוזמנים לכתוב ולשרשר לפה. אז הנה הסיפור: ב-12 לינואר 1995, שלושת חברי להקת לד זפלין הנותרים הגיעו למלון Waldorf-Astoria בניו-יורק כדי לקבל את הכבוד באותו ערב ולהיכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול. באותו זמן ב-1995, 15 שנה לאחר סוף דרכה של הלהקה, נראה כאילו לד זפלין חזרו לכותרות ולשמועות שהיו סובבים אותם בזמני התהילה של שנות ה-70. באותו בוקר בטור ב-New York Times על האירוע אפילו רמזו לבעיות במחנה של זפלין אחרי שבחודשים האחרונים רוברט פלאנט וג'ימי פייג' חזרו לשתף פעולה יחד ולחדש את ימי זפלין במה שהוליך לפרוייקט Unledded. רק שהם לא טרחו ליצור קשר עם שותפם בעבר-ג'ון פול-ג'ונס, שנראה שדי נעלב מהדבר בעיתונות. באותו ערב, בטקס היוקרתי העשירי במספר של ה-Rock N' Roll Hall Of Fame, עוד שמועות ריחפו להם באירוע על יחסי חברי הלהקה הנותרים. כש-אל גרין, עוד נכנס טרי באותו ערב להיכל התהילה, לקח את הבמה בתחילת הערב, עדיין לא היה ידוע או בטוח בכלל ששלושת השורדים של לד זפלין אפילו יופיעו ביחד באירוע על אותה במה. והשמועות לא היו קשורות לפול-ג'ונס הפעם בכלל, אלא לאי-הסכמה בין ג'ימי לרוברט על המתופף באותו ערב. רוברט רצה את מייקל לי שתופף עם הלהקה החדשה ב-Unledded וג'ימי רצה את ג'ייסון בונהאם, בנו של ג'ון בונהאם המנוח הגיע לייצג את אביו בטקס באותו ערב. כשהערב התקדם רוברט וג'ימי נראו משוטטים בצדדי אולם האירועים הגדול של המלון ומחכים בזמן שאמנים נוספים נכנסו אחד אחרי השני להיכל התהילה באותו הערב: פרנק זאפה, The Orioles, ג'ניס ג'ופלין, Martha & The Vandellas, ניל יאנג וה-Allman Brothers. כמה מהאמנים שנכנסו להיכל התהילה באותו ערב לא יכלו להיות נוכחים באירוע מכיוון שמתו בטרם עת. מה שהביא קצת פן עצוב לטקס. אך עדיין מה שהעסיק את רוב הנוכחים באולם הגדול היה האם לד זפלין יעלו על הבמה ויופיעו הערב... 15 שנים עברו מאז הלהקה התפרקה ב-1980 לאחר מותו בטרם עת המתופף הענק ג'ון בונהאם. לאחר ההתפרקות היו דיבורים באין-ספור אירועים ופרוייקטים על איחוד הלהקה או שיתוף פעולה נוסף בין שלושת חברי הלהקה הנותרים. ב-1985 העולם התרגש שוב כשבאירוע חד פעמי שלושת חברי הלהקה עמדו על אותה במה והופיעו באירוע ה-Live Aid. מאז הם לא נפגשו שלושתם יחד לצורך עשיית מוזיקה יחדיו או ביצוע משותף על במה. 10 שנים לאחר מכן הגיע הזמן שוב לציפיה והתרגשות באותו ערב בניו-יורק. בחזרה לאירוע – המתח המשיך לעלות כאשר בדיוק ניל יאנג הוצג ונכנס להיכל התהילה. זפלין היו הבאים בתור...איך האירוע יעבור? האם הם ינגנו יחד? מאחורי הקלעים ג'ימי פייג', רוברט פלאנט וג'ון פול-ג'ונס חיכו עם 2 חברי להקת אירוסמית' – סטיבן טיילר וג'ו פרי. כמה חודשים קודם לכן ג'ימי פגש את פרי בבונוס-איירס וביקש ממנו את הכבוד להכניס את זפלין להיכל התהילה של הרוקנ'רול. פרי הביא איתו את חברו הקרוב ושותפו ללהקה סטיבן טיילר בכדי להציג ולהכניס את זפלין להיכל התהילה. מאחורי הקלעים הוחלט שהם ינגנו בטוח את Train Kept a Rollin ואיזה עוד שירים שיבואו להם באותו הזמן. ג'ייסון בונהאם ינגן בתופים. ואז ההכנסה של זפלין החלה – בתחילה אחמט ארטוגון, מייסד חברת התקליטים "אטלנטיק" עלה ודיבר על הלהקה. בין השאר גם על העלילות שלהם בדרכים שכלולות טלויזיות זרוקות מחלונות בתי מלון ועוד אירועים שבאו עם הטירוף והגודל של לד זפלין בשיא התהילה. הוא הודה גם לפיטר גראנט (המנהל האדוק של הלהקה) על שעשה את הכל ושיבח את גראנט ואת ריצ'ארד קול על כמה וכמה לילות מהיותר טובים שזכורים לו בחייו. טיילר ו-פרי עלו אחריו. סטיבן דיבר על הזמן שראה את זפלין מופיעים ב-Boston Tea Party ב-1969 (סטיבן בעבר ציין שההופעה הזאת והופעה של ה-Yardbirds ב-1966 בקונטיקט היו 2 ההופעות הכי גדולות שזכה להיות בהן). הוא אמר שהוא פשוט הזיל דמעות של התרגשות באמצע של Dazed & Confused. הוא ציין שבערך שעה אחרי זה הוא הזיל דמעות שוב באותו ערב, כשראה את ג'ימי פייג' יוצא מחדר ההלבשה שלו עם הבחורה שסטיבן יצא איתה בדיוק באותו הזמן... ג'ו פרי דיבר אחריו ושיבח את זפלין ואת ההשפעה שלהם. ציין שפשוט היו להם את המוזיקאים הטובים ביותר, כל אחד במה שעשה בלהקה ולא היה שני להם בשום תחום. אם זה הגיטרה של ג'ימי, הבאס והקלידים של פול-ג'ונס, התופים של בונהאם והקול המיוחד והאדיר של רוברט פלאנט. כשפרי סיים את דבריו הוא פנה בחיוך לעבר ג'ימי ואמר- Now will you teach me how to play The Rain Song"?" לאחר מכן חברי הלהקה הנותרים ביחד עם ג'ייסון בונהאם עלו לקבל את הכבוד והמשיכו בדברים. חברי הלהקה סיפרו על הכיף שהיה להם בתקופה, ג'ימי הזכיר גם לכולם שכבר בעצם נכנס בעבר להיכל התהילה כשה-Yardbirds קיבלו את הכבוד ב-1992. ג'ייסון בונהאם אמר שאביו ג'ון היה גאה אם היה נמצא פה היום. ומי שגרם להכי הרבה תגובות וחיוכים מהקהל היה ג'ון פול-ג'ונס שהודה לחבריו שסוף סוף זכרו את מספר הטלפון שלו... בשעה 2 לפנות בוקר שלושת חברי לד זפלין הנותרים עלו לבמה ביחד עם טיילר ו-פרי וג'ייסון בונהאם על התופים. הם מיד התחילו עם גרסה מקפיצה של Train Kept a Rollin שגרמה לכל האולם לזוז. לאחר מכן הם עברו לקלאסיקת ה-Yardbirds עם For Your Love והמשיכו עם גרסה אדירה של Bring It On Home (רוברט וסטיבן חילקו ביניהם את הבתים) ואחריה עברו לבלוז עם: Long Distance Call Baby Please Don’t Go Reefer Head Woman ו-Let That Boy Boogie אחר כך טיילר ו-פרי הוחלפו ע"י ניל יאנג ומייקל לי החליף את ג'ייסון בונהאם בתופים וכולם עברו ביחד לגרסה מיוחדת של When The Levee Breaks שסיים את הערב הקסום הזה. מיד אחר כך האולם הגדול של ה-Waldorf Astoria Hotel התרוקן מאנשים ומאגדות מוזיקה והערב הגדול הסתיים. כל אחד אחרי זה חזר לעיסוקיו. ג'ון פול-ג'ונס שוב נפרד מחבריו לשעבר בלהקה, ג'ימי ורוברט התכוננו לסיבוב ההופעות שלהם ביחד ושאר הנוכחים, האורחים והאמנים בטקס חזרו גם כן לעיסוקם. אך כל מי שנכח שם באותו ערב בניו-יורק ב-12 לינואר 1995, יצא משם בידיעה שהיה עד למשהו גדול ומיוחד. משהו לא רגיל. אומנם אלו לא היו שנות התהילה של שנות ה-70 והלהקה המלאה בשיא הצלחתה. אבל הכבוד הענק, האומנים שבאו לחלוק אותו ולהודות ללהקה שכ"כ תרמה וכ"כ השפיעה על עולם הרוק, האווירה בטקס המיוחד והחד-פעמי הזה והנוכחות והאנרגיות של החברים הנותרים יחד על במה אחת עם מה שזפלין ידעו לעשות הכי טוב, הפכו את הערב הזה לאירוע קסום ומיוחד שלא יחזור על עצמו...
