וואוו....
קודם כל, ברמת התגובה שביקשת: כמות השאלות שהסרט הזה מעלה היא ע-צ-ו-מ-ה. יש איתו בעייה אחת קשה והיא המגמתיות שבו. עם מנסים להמנע מהסחף המגמתי המתפרץ מתוך המסך, אפשר בהחלט לגלם מתוך הסרט הזה המון שאלות חשובות ורציניות בנושאים רבים של מדעי המדינה ומוסר. בכל אופן, מאוד נהנתי ממנו. לגבי החלק הראשון, לפי מיטב הבנתי, ההבנה של הרצל ברובדים הרוחניים של האדם, היא ממש אפסית. אפשר לראות את זה ביחס שלו ליהודי מזרח אירופה ולערביי ישראל בסוגיות הזהות היהודית והזהות הלאומית בהתאמה. לכן, זה לא ממש מפתיע למצוא שהרצל חשב שיהיה זה נכון להפוך את יהודי אירופה לנוצרים. הוא באמת חשב, בעיוורון הנוראי שלו, שהאמת שלו היא האמת המוחלטת, ובסופו של דבר גם הרבנים הכבדים והעמוקים ביותר, יקבלו אותה. זה נשמע מופרך בעיניי במיוחד ברמה הפרקטית, זה לא יקרה. כאשר אני בוחן את זה מוסרית, שאלה גדולה, לדעתי אין בעייה דמוקרטית או הומאנית בקריאה ליהודי אירופה להתנצר על מנת להציל את עצמם מציפורניי הנאצים, או אפילו על מנת לזכות ב"אור" של הנאורות האירופאית החילונית. הוא היה מתנשא ועיוור אמנם, אבל בהחלט לא אנטישמי - זה לא. לא ייתכן לקרוא לאדם שהאמין בזכויות אדם ובמוסר החילוני הליברלי אנטישמי. בנוגע לגזענות הנוראה של האשכנזים בני מפא"י והשומר הצעיר, אין חדש תחת השמש. זה היה ידוע. אני חושב שהאשכנזים הסוציאליסטים והליברלים מעבר לכך שהיו פושעים ביחד עם שאר העולם ביחסם לשואה שהתחוללה בדיוק באותו הזמן, הם גם לא בחלו בגזענות ביצירת שדרות, נתיבות ואופקים. ככל הנראה, הם ביחד עם הרצל ראו באמונה שלהם נאורה ובאמונתם של הספרדים המסורתיים חשוכה. הם שמו כאן סולם אידאולגיות ופעלו על פיו, וזו בעייה גדולה. אבל גם כאן, ההירכיה הייתה אידאולוגית ולא גזעית. זה לא מפתיע ד"א, שהגילוי הקשה ביותר בסרט הזה מבחינתי הם ביטויו של ז'בוטינסקי. לשלול זכות בחירה על סמך תרבות ואמונה?! טוב..ליברל גדול הוא לא היה אף-פעם ואם לצטט מכתביו: "יש להחזיר את הערבים למדינות אחיהם, להם יש הרבה מדינות ולנו רק אחת" - התעלמות מוחלטת מזהותם הלאומית של הפלשתינאים, המצרים והסורים. ואם לקפוץ קדימה לוויכוח סביב הכפייה דתית והכפייה החילונית כפי שהם השתקפו בסרט המפדלניקי הזה, אז כאן דווקא יש לי וויכוח גדול. שטייניץ קרא למרצ לא דמוקרטית מכיוון שהיא מתנגדת לשיוויוניות בחקיקה החילונית-דתית בישראל. דבר אחד הוא שכח, הערך העליון של הדמוקרטיה הוא איננו פלורליזם טהור, הוא ערך האדם, זכויות האישה, הפרט וכו'. החקיקה והכפייה הדתית מאז ומתמיד עמדה כנגד זכויות פרט רבות. אין לי שום בעייה עם תקצוב סביר של מוסדות רוח דתיים עפ"י אחוזים באוכלוסייה, זה ראוי - זהו אכן מתפקידה של המדינה, אין לי שום בעייה עם חקיקה סוציאליסטית בדבר יום מנוחה, כי זו חקיקה הבאה בקנה אחד עם ערכיי ועם ערכים נאצלים כמו השיוויון. לפלורליזם טהור יש תמיד לשאוף, אבל לא על חשבון ערכים גבוהים יותר. בנוגע להתבטאויותיה של גלאון בדבר הדה-לגיטימציה של המפלגות הדתיות, יש שאלה גדולה. מצד אחד זה עומד כמובן בניגוד מוחלט לשיטה הדמוקרטית ומצד השני בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים, שכן לא ייתכן שישבו אנשים המסיטים לאיסור מאכלים מסוימים או אנשים מסוימים מלהתחתן בשלטון דמוקרטי-ערכי טהור. יש עוד טונות רבות של שאלות שהסרט הזה מעלה, אבל זוהי תגובתי. רסקין.
