a blind woman cries
New member
../images/Emo41.gifBurnin' Down The House../images/Emo41.gif
אני כבר בפורום די הרבה זמן אבל זאת הביקורת הראשונה שלי (איזו התרגשות!!!), ניראה איך ילך. בחרתי באחר האלבומים החזקים של אחת הלהקות החזקות – דיפ פרפל.
DEEP PURPLE - BURN
רקע: האלבום הוקלט בצורה ניידת בשנת 1973 במונטרו ליד אגם ג'נבה (מקום שקוסם להרבה ומוכר לכולם מהשיר smoke on the water ). כאן הציגו חברינו ריצ'י, ג'ון לורד, איאן פייס כמה שינויים בהרכב הלהקה: גילאן פרש לזמן-מה לטובה דיוויד קוברדייל וגלן היוז החליף את רוג'ר גלובר. בהחלט ניתן לשמוע את השינוי ברצועות של האלבום, ולמרות הגעגוע לגילאן אני חייבת להודות שקוברדייל לא פחות גדול. בלי להכביד עליכם בהיסטוריה, נעבור למוזיקה. האלבום:
Burn
האלבום פותח בשיר הנושא שלו בעל אותו שם. פתיחה חזקה ואנרגטית. ריצ'י, כהרגלו, מתחיל לנסר על חברתו לחיים, איאן פייס מכה בכל חוזקו בתופים ודיוויד שר על גבול צעקה. בלי הרבה מילים, הם מבטאים את הצורך שלהם (all I need is burn). שיר חזק. אפשר ממש להרגיש את הקלוריות נשרפות עם הסולו המהיר שנותן ריצ'י.
Might Just Take Your Life
בשיר השני חשים את המיתון בעוצמה. בהרמוניות קוליות נעימות לאוזן, לצד ריף הגיטרה של בלקמור החברים מספרים עד כמה שהרבה מידי יכול להרוג אותך (הרבה מה? לא יודעים).
Lay Down, Stay Down
כמו שאר השירים באלבום, גם זה מזכיר לב שבור והחיפוש שבא אחריו. שיר קופצני, אם כי כועס, שמח עם נימה של כאב שבעצם בא להביא אקספוזיציה לשיר אחרי. זה בטבע שלנו, קודם אנחנו כועסים ולא יודעים מנוח, מנסים למצוא את הדבר הבא שיגרום לנו לשכוח ורק אחר כך מגיעים לשלב ההשתפכות וההבנה של הכאב.
Sail Away
לאחר Lay Down, Stay Down אנחנו מצפים לבלדה עצובה על לב שבור, אך הציפייה לשווא. אם כי Sail Away מדבר על הרצון לברוח, להפליג למרחקים ולמצוא עתיד חדש, מטרה חדשה כדי להתגבר, הוא רחוק מבלדה. הריף המפורסם נישמע ישר מההתחלה, מוביל לבית הראשון שנותן תחושה של הימצאות בשום מקום, אך עד סוף הפזמון אתה מרגיש את המטרה זורמת בדם. הבית השני מביא אתו את תחושת הקושי, הבלבול והרצון להתחבא, אך מיד אחרי מגיע הפזמון שנותן שוב פתרון וכוח להמשיך. המנגינה מתאימה בדיוק למילים המשתנות בקביעות. לאחרי הקשבה ממוקדת להרמוניה שנוצרת מבינים למה זה ללא ספק השיר המפורסם ביותר באלבום. אישית, זה אחד השירים האהובים עליי.
You Fool No One
השיר מלווה במקצב סלסה, יחדיו עם הגיטרה נותנים הרגשה לטינית ביותר. אם תסגרו את העיניים אפשר כמעט (אבל רק כמעט) להרגיש את הטיול ברחובות העמוסים של קובה. אם ב- Sail Away הם שרו על איך שאתה תמיד חוזר ושר את אותו השיר, חוזר לאותה אישה, כאן בא הסיפור של החשדות, הבגידה. להט, תשוקה, מה יותר לטיני מזה?
What’s Goin On Here
? כאן נכנס מעט רוקנרוק ישן וטוב, כמובן במתכונת כבדה יותר, כמו שדיפ פרפ יודעים. וגם כאן, הסטייל החדש שסוטה מעט מהסטייל הטרדיציונאלי של הלהקה משתלב בצורה מדהימה עם הטקסט. ערב של בילויים שבסופו גיבורינו קם ולא יודע איפה הוא. טוב, מה אפשר לצפות אחרי לילה סוער כל כך?
Mistreated
אחת היצירות המלודיות והעוצמתיות של הלהקה, עם קמצוץ של בלוז וחופן של עצב. הגיטרה של ריצ'י שולטת בסצינה כולה, ובשילוב עם הקול החזק והאמוציונלי וטיפה צרוד של קוברדייל יוצרת את התחושה המדיוקת. בלי להבין את המילים ניתן להבין את המסר – כאב לב, ובהחלט זה כך. אם באמת להתייחס לתקליט כולו כאל סיפור על מערכת יחסים זה הוא השלב האחרון – הפרידה. במבט לאחור גיבורינו מדבר על היחס הפוגע וההתעללות ולמרות אילו על אי השפיות שהוא מרגיש אחרי שהיא עזבה.
200 "A”
הקטע שסוגר את האלבום, קטע אינסטרומנטלי עם הרבה אלקטרוניקה. שתיקה. רק כי אין כבר מה להגיד. זה האלבום בעצם שהכיר לי את דיפ פרפל ואת גאוניותם, בלי ספק אחד הטובים שלהם. האלבום מראה את ההרכב החדש, עד כמה הוא מקצועי ואיתן, בהחלט אחד הטובים ביותר. אלבום עוצמתי ביותר ומומלץ ביותר.
אני כבר בפורום די הרבה זמן אבל זאת הביקורת הראשונה שלי (איזו התרגשות!!!), ניראה איך ילך. בחרתי באחר האלבומים החזקים של אחת הלהקות החזקות – דיפ פרפל.