../images/Emo41.gif 7 שנים רעות../images/Emo41.gif
באותו מוצאי שבת טרגית לפני 7 שנים רבות, בן בלייעל, טיפש, פונדמנטליסט דתי , מוסת ושטוף מוח מחק במחי 3 יריות אקדח קטלניות את החלום של המדינה עם התום והלהט ליצור, והוריד אותנו למדרון תלול לעבר מדינת עולם שלישי. בערב ההוא, הפסיקה דרך של יצירה, של חזון ארוך טווח, אל מול צחוקם של הקיצוניים מימין. היינו אז בשיא הפריחה הכללית, עם אחוזי צמיחה השניים בגודלם בעולם כולו. היום 7 שנים אחרי, אנחנו במקום השני בעולם עם אחוז העיניים הגבוה ביותר . האמונה שניתן היה ליצור כאן שלום, התנפצה לקול מחיאות הכפיים של הקיצוניים. השפויים משתי הצדדים, שהאמינו בתקווה, שבאה לידיי ביטוי באותו ערב הירואי בכיכר, לא הבינו אז, את מה שברור היום. איבדנו את המדינה לעד ! לעולם לא נאהב אותה ואת אזרחיה כבעבר !!! היא הפכה מחלום ציוני, לסתם עוד מדינת עולם שלישי, עם כלכלה רעועה, עם קבוצות שבטוחות שלהם מגיע הכל, עם השבר הזה שנקרא "המצב": עם : עוני, אבטלה, מלחמה אין סופית, מסים בלתי אפשריים, קבוצה קטנה שנושאת בנטל, כפייה דתית, חוסר במנהיגות בכלל ועם חזון בפרט , עתיד לא ברור בגלל חוסר בהכרעות, ותרבות ויכוח נוראית. טובת הכלל הפכה להיות משהו ערטילאי, והרצון של קבוצות לכפות את דעתם על האחרים, גם באמצעים של רצח הפכו להיות דבר שאפשר להעלות על הדעת. פרס שקיבל את המושכות, היה אפור, שפוף וחסר התלהבות והפסיד את המרוץ במפח נפש לאלוף הסיסמאות הקלישאות לנואף אהוב הבנות ביבי נתניהו. ביום הזה , מת הסכם אוסלו ואיתו החלום לשנות משהו באזור הזה. גם אהוד ברק שניסה ללכת רחוק מידי בזמן קצר מידי, עף מהשלטון בתקופה קצרה והותיר את הבימה הפוליטית למר מלחמות אריק שרון, שהחזיר אותנו לשטחים והביא דרדור מדיני, בטחוני וכלכלי מהקשים שהיינו בהם ומתחרה על התואר המפוקפק "ראש הממשלה הגרוע ביותר מאז ומעולם " יחד עם גולדה מאיר ומשה שרת ז"ל. אם הכלכלה היא בבואה של הכל, אז אפשר רק להיזכר ולהתרפק על ימיו של רבין מול הימים הנוראים אחריו. האיש שנלחם למען הקמתה, והיה מאנשי הביטחון החשובים ביותר בתולדות הציונות, נרצח בידי חצי עם מסית שקרא לו בוגד, שהפך את דמו מותר, והפגין עם צלבי קרס וארונות מתים. רבין לא מת לשווא, הוא מת כש"שיר השלום" בכיסו מנוקב ומדדם , והבנו באותו היום שהמדינה שחלמו עליה אבותינו מתה. הוא השאיר מאחוריו עם משוסע שלעולם לא יתאחד, כי המכנה המשותף קרס : הקשר בין חלקי העם מתפורר ואין תקווה בשום תחום, כי אין מנהיגות ראויה ואמיצה כמוהו… מי שקידשו את ערך האדמה על ערך החיים, מקווה שאתם מבינים שניצחתם, הצלחתם לשנות את המדינה ולהביא אותה שאולה…ואם יש נחמה בליבי, שאתם מצביעי ביבי הראשונים לשלם את המחיר הכללי… שכולנו משלמים היום….כי בזכותכם אנחנו מדינת עולם שלישית בכל הפרמטרים שתבחרו : עניים יותר, מפולגים יותר, דתיים יותר, מבודדים יותר, מובטלים יותר, נהרגים יותר, שונאים יותר וחסרי תקווה הרבה יותר. 7 שנים אחרי… ואנחנו רק בתחילת המדרון. שלכם, שחר 33
באותו מוצאי שבת טרגית לפני 7 שנים רבות, בן בלייעל, טיפש, פונדמנטליסט דתי , מוסת ושטוף מוח מחק במחי 3 יריות אקדח קטלניות את החלום של המדינה עם התום והלהט ליצור, והוריד אותנו למדרון תלול לעבר מדינת עולם שלישי. בערב ההוא, הפסיקה דרך של יצירה, של חזון ארוך טווח, אל מול צחוקם של הקיצוניים מימין. היינו אז בשיא הפריחה הכללית, עם אחוזי צמיחה השניים בגודלם בעולם כולו. היום 7 שנים אחרי, אנחנו במקום השני בעולם עם אחוז העיניים הגבוה ביותר . האמונה שניתן היה ליצור כאן שלום, התנפצה לקול מחיאות הכפיים של הקיצוניים. השפויים משתי הצדדים, שהאמינו בתקווה, שבאה לידיי ביטוי באותו ערב הירואי בכיכר, לא הבינו אז, את מה שברור היום. איבדנו את המדינה לעד ! לעולם לא נאהב אותה ואת אזרחיה כבעבר !!! היא הפכה מחלום ציוני, לסתם עוד מדינת עולם שלישי, עם כלכלה רעועה, עם קבוצות שבטוחות שלהם מגיע הכל, עם השבר הזה שנקרא "המצב": עם : עוני, אבטלה, מלחמה אין סופית, מסים בלתי אפשריים, קבוצה קטנה שנושאת בנטל, כפייה דתית, חוסר במנהיגות בכלל ועם חזון בפרט , עתיד לא ברור בגלל חוסר בהכרעות, ותרבות ויכוח נוראית. טובת הכלל הפכה להיות משהו ערטילאי, והרצון של קבוצות לכפות את דעתם על האחרים, גם באמצעים של רצח הפכו להיות דבר שאפשר להעלות על הדעת. פרס שקיבל את המושכות, היה אפור, שפוף וחסר התלהבות והפסיד את המרוץ במפח נפש לאלוף הסיסמאות הקלישאות לנואף אהוב הבנות ביבי נתניהו. ביום הזה , מת הסכם אוסלו ואיתו החלום לשנות משהו באזור הזה. גם אהוד ברק שניסה ללכת רחוק מידי בזמן קצר מידי, עף מהשלטון בתקופה קצרה והותיר את הבימה הפוליטית למר מלחמות אריק שרון, שהחזיר אותנו לשטחים והביא דרדור מדיני, בטחוני וכלכלי מהקשים שהיינו בהם ומתחרה על התואר המפוקפק "ראש הממשלה הגרוע ביותר מאז ומעולם " יחד עם גולדה מאיר ומשה שרת ז"ל. אם הכלכלה היא בבואה של הכל, אז אפשר רק להיזכר ולהתרפק על ימיו של רבין מול הימים הנוראים אחריו. האיש שנלחם למען הקמתה, והיה מאנשי הביטחון החשובים ביותר בתולדות הציונות, נרצח בידי חצי עם מסית שקרא לו בוגד, שהפך את דמו מותר, והפגין עם צלבי קרס וארונות מתים. רבין לא מת לשווא, הוא מת כש"שיר השלום" בכיסו מנוקב ומדדם , והבנו באותו היום שהמדינה שחלמו עליה אבותינו מתה. הוא השאיר מאחוריו עם משוסע שלעולם לא יתאחד, כי המכנה המשותף קרס : הקשר בין חלקי העם מתפורר ואין תקווה בשום תחום, כי אין מנהיגות ראויה ואמיצה כמוהו… מי שקידשו את ערך האדמה על ערך החיים, מקווה שאתם מבינים שניצחתם, הצלחתם לשנות את המדינה ולהביא אותה שאולה…ואם יש נחמה בליבי, שאתם מצביעי ביבי הראשונים לשלם את המחיר הכללי… שכולנו משלמים היום….כי בזכותכם אנחנו מדינת עולם שלישית בכל הפרמטרים שתבחרו : עניים יותר, מפולגים יותר, דתיים יותר, מבודדים יותר, מובטלים יותר, נהרגים יותר, שונאים יותר וחסרי תקווה הרבה יותר. 7 שנים אחרי… ואנחנו רק בתחילת המדרון. שלכם, שחר 33
