שירה כי טוב

[שירה דיווידסון]

../images/Emo41.gif שירה כי טוב ../images/Emo41.gif

ובכן, למרות שיש לי מבחן במתמטיקה מחר, אנוכי פיניתי לי מזמני על מנת לעמוד בהתחייבותי הקודמת לבוא ולשעשעכם.

קודם כל, בהמשך לחדשה הטובה שמהשבוע שעבר, קיבלנו כולנו סממנים רציניים של ח-ו-ר-ף. למרות שאפי הפסידה זאת (אני בטוחה שעקב משימה חשאית חשובה מאין כמוה) אנוכי, הגרה בת"א, זכיתי לראות גשם זלעפות אשר החיש את אבי להוריד את הכביסה שנרטבה על הגג. כמו כן, בעקבות אימון הכושר המפרך שעברתי אתמול, הותר רשמית לאכול קרמבו. כל הקונה ארגז של ארבעים מתבקש לשלוח מס סימלי לביתי.

אלונה , הפצועה הקשה ביותר בפיגוע בדולפינריום, השתחררה מבית החולים לאחר יותר משנה של טיפולים ושיקום, כדי שתוכל לחגוג את יום הולדתה ה-16 בביתה. לראות שהיא מחייכת אחרי הכל, חייב להכניס משהו בחיים שלנו לפרופורציות הנכונות.

המאבטח שמנע את הפיגוע בטיילת, נשלח עם אישתו ובנו לסוף שבוע באילת. ולמה לא? מגיע לו!

הפורום שלי, אופרות סבון, הוזכר (שוב) בטור של עדי פולק. מסתבר שהגברת זועזעה מהאינטרקציה בינה לבין חברי הפורום יותר ממה ששיערתי. בעית השבוע השבוע הוקל עלי מאד לבחור בעיה לשתפכם בה. מעולם לא הסתרתי את היותי חרשנית לא קטנה. ובכן, גם אני חוטאת לפעמים, ולכן כשביקשה המורה לספרות לקרוא את הספר ´הזר´, ספר שקריאתו מובילה לשיעמום כמו שלא ברא השטן, נתתי לבקשה לחלוף לידי. וגם לכשהזכירה כבדרך אגב שבתאריך כלשהו יהיה בוחן על הספר, חייכתי באדישות וחשבתי "שיהיה בסדר". כך ביום שבת בערב נזכרתי מבועתת בבוחן הממשמש ובא, אך מכיוון שכך או כך לא היה לי את הספר, לא היה דבר לעשות מלבד לחשוב שבעזרת אפי הכל יהיה בסדר. ובכן, למחרת בבוקר נכנסתי לכתה, ונתקלתי במבטים מבועתים נוספים של תלמידים אשר לא קראו את הספר. חיש מהר טוכסה עיצה. כל תלמיד תרם סכום סימלי (פעוט לילדים צפוניים מבבלי, ופעוט עוד יותר כדי להתחמק מהבוחן). ילד אחד נשלח על מנת לקנות בלונים בשלל צבעים, ואחר נשלח לסופר הקרוב לבית ספרנו על מנת לקנות שלל חטיפים, ממתקים, שתיה וכל הבא ליד. שתי שביעיסטיות עמלו במשך שתי דקות על ברכה סמי- מושקעת, ועוד שלושה תלמידים סידרו הכתה בח´. וכך המתנו כולנו לבואה של ד´, המורה לספרות. המורה נכנסה במבט קשוח, אולם לפני שהספיקה להכריז על הוצאת דפים, צעקנו "הפתעה" והתחלנו לשיר שירי יום הולדת. "למי יש יום הולדת?" שאלה ד´. "לך" אמרתי כשחיוך מלאכי על פני. "אבל אין לי היום יום הולדת..." אמרה המורה. אז כבר הספקנו לשים לב שהבעת ה´אני הולכת לדפוק אתכם חזק´ מתחלפת בהבעה משועשעת משהו. מיד עטינו הבעה מתפלאת על פנינו, והעמדנו פנים כי אי הבנה מצערת התחוללה. מיטב הדמגוגים בכיתתי שכנעו המורה שעד שנחזיר את הכתה למצבה הקודם והמוכרז בחוק לא ישאר זמן לעשות את הבוחן, שהבלונים ושאר הממתקים כבר נקנו, והרי העיקר הכוונה... כך חגגנו יום הולדת למורה, כשהגברת בכלל נולדה באוגוסט, והבוחן נדחה למועד לא ידוע. ומי אמר ששיתוף הפעולה מת מזמן? אנא מכם, החזיקו לי אצבעות עקב המבחן במתמטיקה מחר (אם תשמעו שירדתי ל3 יחידות, כנראה שהאצבעות לא הוחזקו מספיק חזק), וזכרו לחייך- כי מחר יהיה גרוע יותר...

שירה קצת קשה למצוא חדשות טובות בימים טרופים אלו... שבוע טוב שיהיה לכם!

 

[n k]

../images/Emo6.gif ענק!

רעיון גאוני! (תקווי שהמורה לא קוראת את הפורום הזה...

)

 

[אחדמיוחד]

הרעיון ענתיקה, אבל

המדור שלך מצויין. נהניתי מאוד מהקריאה, שועשעתי בעליל

אגב, אם תרדי ל-3 יח"ל זה עצוב? לא הבנתי. חשבתי שזה דווקא מבורך...

כך או כך, שיהיה לך מוצלח (ושהקרמבו לא יהיה יותר מדי רך).

 

[אושר מ]

../images/Emo45.gif ובהצלחה במתמטיקה!

 

[אפי היקרה]

האם שמת לב

שכל פתרונות הבעיות לאחרונה (בשני הטורים האחרונים...) היו סוג של שיתוף פעולה פורה בין מצוקתיים משותפים? האם יש תקווה למין האנושי? האם לא נדונו להיכחד עקב מלחמות אחים? האם מורי ישראל אכן כאלה אווילים? האם השעה מאוחרת ואנוכי דוברת הבלים? ואגב, הספר "הזר" הוא ספר מוזר לחלוטין. עד היום אני לא מבינה מה קרה שם בדיוק ומי נגד מי. נא הודיעי לי לכשמועד המבחן יתקרב, ומיד אמצא משימה דחופה בגיניאה המשוונית לכחודש-חודשיים.

 

[לאזארוס לונג]

הספר "הזר" מוזר... נסי לומר את זה

עשר פעמים רצוף. הוא בכלל לא מוזר. הוא קצת שונה, נכון, אבל הוא ספר נפלא ומרתק. אם רק הייתי יכול להיות אדיש כמו הגיבור... הא, ורעיון נפלא עם יום ההולדת והמורה והבלונים וההפתעה וה... לא משנה. רעיון מצוין

חבל שאני לא חשבתי על זה בתקופת התיכון שלי.

 

[מיטללל]

חחח זה תרגיל מאוד עתיק

גם הכיתה שלי עשתה אותו כמה וכמה פעמים. זה אף פעם לא הצליח. אצלנו זה לה היה שיש מבחנים.. סתם בקטע של אין כוח ללמוד. אני זוכרת שלמורה לתנ"ך עשינו 3 פעמים יום הולדת בכיתה י´.. <והיא דווקא קנתה את זה כל פעם מחדש>. אבל רוב הפעמים זה היה מסתכם ב"אין לי יום הולדת". 10 דקות אוכלים את עוגת הבית המגעילה וחוזרים ללמוד. אני חייבת לציין שירה שהיה כיף לקורא מה שכתבת... במיוחד העובדה על אלונה. שתהיה בריאה.

 

[dana2909]

ועל זה המורה דליה היתה אומרת |בלוןכ

"תשבו ככה ותעשו את הבוחן".. ומאז אני שונאת היסטוריה... למה אצלנו זה לא עבד אף פעם. הדבר היחידי שהצלחנו לעשות זה הברזה כיתתית, משיעור התעמלות. וכמובן ששכחת לציין את החדשה המצויינת של השביתה של הפקחים. המדרכות בתל אביב הפכו להיות שדות חניה אינסופיים. איזה תענוג.

 

[שירה דיווידסון]

גם זה היה

בשנה שעברה החלטנו כל הכתה שיום לימודים הינו מיותר בעליל, כתבנו על הלוח "להתראות, אנחנו בשרתון", ושמנו פעמינו לחוף הים הקרוב. אנוכי, אגב, נמצאת כרגע (לא לאורך זמן, אם לשפוט לפי המבחן היום) בחמש יחידות, דהיינו מעוז החרשנים באשר הם.

 

[אושר מ]

אל דאגה שירה

אםא נוכי הצליחה להשאר בחמש יחידות עד הסוף, אמנם לא בהצלחה יתרה אבל בהחלט בעובר יפה, גם את תצליחי.

 

[adidas^]

אוי, שירה, את גדולה!!

אכן צחקתי הרבה מאד, ונתת רעיון לשיעור עם בוחן (או סתם לשיעור היסטוריה

)

 

[leeloo]

מזכיר לי את "ההברזה השבועית שלנו"

היה לנו מערכת שעות נורא סיוטית בכיתה י´... כל יום שעת 0 מלבד יום ראשון, ושלוש פעמים בשבוע סיימנו בשלוש, פעם ב15:30, ופעמיים ב-14:00.. סיוט לא נורמלי.. בקיצור, יום אחד, היה זה יום שלישי, את היום הזה אני בחיים לא אשכח, שלמדנו מתמטיקה שעתיים, ואחרי זה שעתיים לשון.. נכון שלא הומני? אז כל פעם החלטנו כיתית להבריז מהשעתיים האלה, ומקסימום יירד לנו מהמנות. פעם ראשונה שאמרנו את זה, כולם צחקו. בדיחה נחמדה. שבוע אחרי זה, עד שמישהו תפס את זה ברצינות, כבר היה מאוחר מידי. שבוע אחרי היו איזה שניים שהתנגדו ורצו להרוס לכולם. שבוע אחרי, כבר היה לנו מושג - ההברזה של יום שלישי הלא ממומשת.. אז החלטנו ברצינות, שאנחנו חייבים את זה לעצמנו, להבריז פעם אחת.. כולם יצאו כמו שצריך, בצורה מסודרת מאורגנת, ואיך שאנחנו נעמדים בשער הכניסה, אנחנו שומעים את המורה קוראת לנו.. לא נעים.. בכל אופן, אחרי זה וויתרנו על העניין, ופשוט צחקנו על זה והיינו נורא מיואשים... כל-כך מיואשים, שיום שלישי אחד, אחרי מבחן אורך ומייגע במתמטיקה, באמת שלא התאים לי שעתיים לשון, אז רשמתי על דף- "הצע דרכים מעניינות ומקוריות לחסל את המורה ללשון". העברתי את זה בכל הכיתה, כולם רשמו דברים מאוד מאוד משעשעים. לפתע היא קלטה את הפתק! היא לקחה אותו מאותה ילדה שהחזיקה אצלה את הפתק, וקראה אותו בקול.. כמה לא נעים.. היא מעולם לא ידעה שזו אני, ואני הפכתי למן "גיבורה" כזו בגלל שרשמתי את זה.. אח"כ רשמתי לה מכתב התנצלות אנונימי.. נו שיהיה.. היא בכל זאת שכנה שלי.. וזה לא היה אישי נגדה, היא פשוט נתקעה עם השעתיים המשעממות שלה אחרי מבחן במתמטיקה..

 

[שירה דיווידסון]

ליאת, האם שילבת לימודי תואר ראשון

במדעי הפסיכופיזיולוגיה, בנוסף עם עבודת גמר באנתרופולוגיה מודרנית?! מה זאת המערכת המפלצתית הזו? מי שמע? מילא שעות האפס, שכן גם אנוכי מקיצה 4 פעמים בשבוע לפני הציפורים, אבל לסיים 3 פעמים בשבוע ב3? ועוד פעם בשלוש וחצי? למה מי מת? אגב, ליאתי, לא ידעתי שיש לך צד כל כך פרוע...