אז ככה...
התחלנו לצאת ביחד כשאני הייתי בת 17 והוא כמעט 20. בהתחלה הוא היה גר בבית שמש, אבל מבחינת זמן הנסיעה זה היה יוצא אותו דבר (אולי אוטובוס פנימי אחד פחות). הוא היה בצבא, חייל קרבי, אז בכל אופן לא הייתי רואה אותו כל כך הרבה. אולי פעם ב-3 שבועות. בסופי שבוע הוא בד"כ היה מגיע (בהתחלה כמובן ישן אצל חברים ולא אצלי בבית). אחרי כמה חודשים גם אני התחלתי לסוע אליו. גם אני נדהמתי שהמשפחה איכשהו קיבלה את זה, טוב מצד שני אני די מציבה עובדות בעניינים כאלה... ככה ניהלנו קשר לא קשר שכזה. בדיוק כשהתגייסתי לצבא הוא עבר לבאר שבע. אחרי כמה חודשים הוא כבר השתחרר. בסדיר שלי עשיתי יומיות, אז לרוב אני נסעתי אליו בסופ"ש. בגדול- זה היה מאוד קשה, התגעגעתי מאוד ובכיתי לפעמים ברגעים של ייאוש, אבל בסופו של דבר כשזה באמת זה, עוברים את זה וממשיכים הלאה. אצלנו ההלאה כבר התחיל, אנחנו גרים ביחד, מתחילים ללמוד אוטוטו... האבסודר הוא שלמדנו באותו תיכון ואף פעם לא נפגשנו שם, רק אחרי זה כשהוא כבר עבר לבית שמש. אם יש לך עוד שאלות, בכיף.
(המרחק שלנו הוא בערך שעתיים וקצת) רכבת מרמלה לעכו ומעכו אוטובוס עד לכרמיאל . איך אתן מתמודדות עם זה
