לדעתי זה קורה כל הזמן.
כמו שאת הולכת כל היום ועושה דברים, ותוך כדי חושבת על דברים, כך גם הטוקרא (השיתופן והמארח), השיתופן יודע איך לחיות עם המארח באופן שזה לא יפגע בו, ולאט לאט הוא גם מדריך את המארח לעשות כן, וללמוד לחיות כך. עובדה היא שאף טוקרא לא התאבד בגלל שהמארח לא יכול היה לחיות עם השיתופן שלו. מה רע בלשמוע מחשבות בראש? זה לא אמור להוציא אותך מדעתך. יש לך מחשבות בראש, את יודעת שהן שלך. לו היית טוק'רא, היית יודעת מתי הן שלך, ומתי הן של השיתופן. אל תשכחי שקיימת התמזגות ("הנמסות") רגשית בין שני החלקים. אחד אמפטי לרגשות ולצורכי האחר. במקום להילחם זה בזה, הם תורמים ומעשירים זה את זה... וואו, אני גורם לעצמי לרצות לנסות איך זה.... חחח (תגידו, מישהו יודע על סימביוט שמחפש מארח?)