עידכון - חלק א

[shirleyrozental]

../images/Emo41.gif עידכון - חלק א ../images/Emo41.gif

לכל מי שלא זוכר אותי, הנה קישור להודעה שלי: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1724&msgid=100358284 בפעם הקודמת אבי שאל אותי:

האם יהיה נכון לאמר שהמטרה שאת היית רוצה להשיג היא עבודה שיש בה גם תנאים וגם הנאה

ברור שהתשובה שלי היתה כן

, מי לא רוצה

| הדגש|

אם הכל היה אפשרי, איך הייתה נראית העבודה שלך

הכוונה לא תאור של במקום עצמו כי אם תאור כולל:מה את עושה, מי האנשים, היכן זה ממוקם, מה התנאים, איך נראים מערכות היחסים עם הקולגות שלך, עם הממונים שלך וכו'

התשובה שלי היא כזו: הייתי רוצה עבודה שבה יש לי תנאים טובים: עד 5 פעמים בשבוע, עד 6 שעות עבודה ביום, משהו שקשור במחשב (קלדנית, מכניסת תוכן לאתר אינטרנט, ממלאת ד"וחות פשוטים, אולי אפילו מענה במיילים ללקוחות), האנשים הם חבר'ה בני גילי פחות או יותר שאני אהיה מסוגלת להרגיש איתם בנח ולא מאוימת (בנים בקיצור - כי לבנות יש מעין תחרותיות כזו מגעילה על כלום!), שיהיה קרוב לבית - עד חצי שעה נסיעה מהרגע שאני יוצאת מהמשרד ועד שאני מגיעה הביתה, שיהיו בוסים מרוחקים ממני פיזית ואם כבר נפגשים איתם - אז שיהיו נחמדים אליי ולא מעליי בקטע של "תכיני לי קפה, תשיגי לי טלפונית את X" וכו'...

isaacm נתן לי כמה נקודות מחשבה: 1. איפה היית כשהתחלת בתהליך השינוי

2. מה היו השיקולים שלך (אז) ליצור שינוי באותו עניין. 3. איך הגעת למסקנה מהו השינוי שאת רוצה בעניין הזה. 4. כמה מחשבה השקעת בלבחון תוצאות אפשריות של השינוי הזה. 5. איך הרגשת כשבצעת את השינוי. 6. מה יש היום שלא חשבת שיהיה וגורם לך לחוש כפי שאת חשה בעניין הזה

והנה התשובות שלי: 1. הייתי בנקודה שבה הרגשתי שאין לי מה להפסיד - נק' בה הפסדתי את האדם שהכי אהבתי בעולם, נק' בה הפסקתי לתת אמון בחברים שלי, נק' בה התחלתי להרגיש שאני עובדת במקום שאני אוהבת אך לא מעריכים אותי מספיק שם (ביקשתי העלאה ולא נתנו לי)". 2. השיקול לשינוי בזמנו היה "אני עדיין בחיים ואני לא יכולה להפסיק לחיות. אני חייבת למצוא בן זוג חדש, למצוא חברים, למצוא עבודה, לחשוב איך אני מצליחה להמשיך בחיי ללא ההאדם שאיבדתי". 3. הדעתי למסקנה הזו לאחר שניכנסתי לדיכאון עמוק וקשה וראיתי שאני משותקת. הייתי קרובה למבחן ולא הצלחתי ללמוד ואמרתי לעצמי שלא יתכן שאני אתן לפרידה הזו לגרום לי להכשל במבחן הזה. 4. אני כל הזמן חשבתי על תוצאות השינוי הזה. לכן כל שבוע וכל השבוע הייתי כותבת שלבים לקראת השינויים המיוחלים, בוחנת אותם ודנה בהם עם הפסיכולוגית שלי. 5. בתחילת השינוי, הרגשתי אופטימית ושהכל אפשרי, הרגשתי שאני ניצחתי את העצב והדיכאון. 6. היום מה שיש שלא ציפיתי לו הוא שיעמום בעבודה החדשה ויחסים עכורים עם העובדים שם, וכל מיני תכונות שגיליתי אצל החבר הנוכחי שאני לא אוהבת אותם.

 

[shirleyrozental]

../images/Emo41.gif עידכון - חלק ב../images/Emo41.gif

סורי שזה יצא כזה ארוך... בנוסף למענה על השאלות האלה, ניסיתי לעשות צעד קטן פיזי לשינוי: ביום שבו הרגשתי שאני כבר לא יכולה לסבול את זה שאני מכינה קפה ומשיגה טלפונית אנשים לבוסים שלי ומנסה להתעלם מאנשים שלא מוצאים חן בעיניי במשרד, כתבתי קורות חיים והוצאתי מדפי זהב את כל מספרי הפקסים של חברות התקליטים ושל חנויות המוזיקה שבאזור שלי (העבודה הקודמת שלי היתה מוכרת בחנות דיסקים ואני נורא אוהבת מוזיקה וקולנוע) ושלחתי לכולם. חנות אחת חזרה אליי והלכתי לראיון עבודה והתקבלתי. הבעיה היא שהתנאים ממש גרועים: 8 שעות עבודה ביום, 7 ימים בשבוע, עבודה בעמידה, שכר מינימום, מקום די מרוחק מהבית שלי, אבל... האנשים היו מקסימים

בסופו של דבר בכל זאת זאת בחרתי להשאר בעבודה שלי הנוכחית, כי התנאים מצוינים ואחרי שקיבלתי ביום חמישי את התלוש משכורת - בכלל... ובכל זאת, יש לי רגשות אשם ותחושה שמכרתי את נישמתי לשטן. מה שכן, חזרו אליי מחברת תקליטים אחת גם כן ואולי הם יציעו דברים יותר טובים אז אולי בכל זאת עוד יש תקווה. אבל מה יקרה אם לא? במה אני אעבוד? האם נחרץ גורלי להמשיך לעבוד במקום עבודה שבו אני לא מצליחה להתחבר לעבודה או לאנשים

אני והחבר פחות רבים עכשיו ומנסים לפתור בינינו דברים, אך עדיין היחסים לא במיטבם... אנחנו 8 חודשים והאקס עדיין כותב אליי מה שמביא אותי לחשוב עליו ועלינו מדי פעם, על מה היה קורה אם היינו חוזרים ביחד? וזהו. אשמח לשמוע תגובותכם ואת מחשבותיכם על הדברים הללו...

 

[isaacm]

תודה על העדכון

שלום גם לך, שירלי. אז מה? מוכנה לצאת לדרך? מה את הכי רוצה שיקרה עכשיו? מה השאלה שאת הכי הכי לא רוצה שאני אשאל אותך ?

בינתיים, כשאת חושבת על הדברים האלה, תחייכי - זה רק לחשוב, בואי נעשה קצת סדר בדברים שכתבת (מקווה שזה בסדר

) לפני כל דבר אחר, נסיתי להבין - מה חשוב לשירלי. והנה, בלי שאבקש - את כותבת ואפילו מסדרת. אז ככה, אני כותב מה שאני חושב, את שמה יד על הבטן (

ממש כך) ובוחנת איך הדברים מרגישים לך. 1. זוגיות, אהבה. 2. חֶברה. 3. אמון. 4. להיות מוערכת. 5. עניין בעשייה שלך. 6. ליצור, וליהנות תוך כדי יצירה (נדמה לי - אני מתייחס כאן לעבודה). אז מה את אומרת? מה חסר ברשימה? מה מסודר לא נכון? בואי ואגלה לך סוד. הרשימה הזו היא רק משהו שאת יכולה להגיד שאת מסכימה או לא מסכימה איתו. לא משנה מה תגידי - אחרי שתגמרי להגיד יש לך ביד רשימה של הדברים שחשובים לך - מסודרים לפי חשיבותם. יפה לך. עכשיו אני שולח אותך לעבוד (אם תבחרי לקבל על עצמך את המשימה

) אם אני רואה נכון את תוצאות העבודה שלך - יש לך רשימה של כ - 8 דברים שהם הדברים שחשובים לך. יפה. עכשיו תעבדי בצורה מסודרת (אולי כרטיס לכל דבר, אולי גליון Excel), לגבי כל אחד מהדברים: 1. איפה היית בעניין המסויים הזה כשהתחלת בתהליך השינוי? 2. מה היו השיקולים שלך (אז) ליצור שינוי באותו עניין מסויים? ממש - איזה דברים לקחת בחשבון לפני שבחרת איזה שינוי ליצור? 3. איך הגעת למסקנה מהו השינוי שאת רוצה בעניין הזה? האם השתמשת בכל השיקולים? האם היה כאן משחק של אינטואיציה? מה עוד? 4. כמה מחשבה השקעת בלבחון תוצאות אפשריות של השינוי הזה על העניין המסויים הזה? הכוונה: היו שיקולים, בחרת שינוי. איך בחנת תוצאות אפשריות של השינוי? 5. איך הרגשת כשבצעת את השינוי? על זה התחלת לענות, סיפרת שהרגשת אופטימית ושהכל אפשרי, הרגשת שניצחת את העצב והדיכאון. אני מבקש שתתייחסי לכל נושא בנפרד ותנסי לראות איך הרגשת כשהצלחת. מה זה העניק לך? 6. מה יש היום שלא חשבת שיהיה וגורם לך לחוש כפי שאת חשה בעניין הזה? עכשיו, לאחר שעשית את השינוי, את מרגישה אחרת. מה שקורה זה לא מה שציפית. מה השוני בין המציאות לבין מה שכתבת בתשובה לסעיף 4. יש לך כאן הרבה עבודה. העבודה הזו אמורה לעורר בך תובנות לגבי סדרי העדיפויות שלך, צורת העבודה שלך, היכולת שלך, השאיפות שלך, ואני מניח שבהרבה תחומים נוספים שאני אפילו לא יודע מספיק כדי לדמיין מהם. אני לא מתכוון שתשתפי אותנו בכל התשובות שלך לשאלות. מה שאני חושב שיבוא זה המון תובנות (שבחלקן תרצי לשתף אותנו

נשמח לקרא) וכמה שאלות. תרגישי בנוח לכתוב כראות ענייך. בהצלחה. שירלי, אני רוצה לשתף אותך בחוויה מיוחדת שעברתי בתקופה האחרונה, ואולי זה גם יתרום לך. הגיע לידי הספר "דרכו של הלוחם השליו" שנכתב ע"י דן מילמן. יש לספר גילגול של תוכן שעניין אותי באופן אישי, והרבה נקודות מעוררות מחשבה. הנקודה שרציתי לשתף אותך בה קשורה לתובנה שלי מתוך הקריאה. הבנתי שייתכן מצב בו אני נמצא במקום מסויים בזמן מסויים בחיי וכיון שאני לא רואה את המשך הדרך אני בוחר מסלול מסויים וחי בו את חיי בסיכומו של דבר, אחרי שנות התנסות אני מגלה את המשך הדרך, זה שנטשתי אז, לפני שנים. ועם התובנה הזו לחיות בשלווה. איציק