אלירז בפעם האלף מוכיח לאיילה שהססמאות,
והקלישאות שלה נכונות רק לדמיונה. היא רוצה תמיד להצטייר שחברותיה יעשו הכל למענה בכל ערב, בכל דקה, תמיד פנויות אליה, וכו'. תמיד זה מוגזם תמיד זה לא מציאותי, תמיד זה גדול מהחיים. וניפוץ הבלון שלה, באומרה את מה שיפה ואינטלגנטי להשמע, הוא כ'כ מהיר ע'י משפט אחד של אלירז עם האותנטיות והפשטות.