מתה על הפרק הזה ../images/Emo99.gif
אוהבת אותו, אוהבת, אוהבת, אוהבת. ראיתי אותו כבר איזה 10 פעמים לפחות ואני יכולה לראות אותו עוד 10 פעמים בלי בעיה. פרק עשוי היטב מהרגע הראשון ועד האחרון שלו. בעוד שההתחלה של הפרק רגועה, מהרגע שבו דניאל מגיע למציאות המקבילה, האקשן לא מפסיק לרגע. הצופה ממש יושב בקצה הכיסא ותוהה מה יקרה בעוד דקה. העובדה שמדובר במציאות מקבילה טורפת את כל הקלפים ובאמת ובתמים אי אפשר לדעת למה לצפות. מעבר לכך, יש משהו באווירה הכללית של הפרק שהיא כל כך "סטארגייטית". משום מה זכרתי את העונה הראשונה של הסדרה כעונה של חיפוש עצמי, אולם צפייה מחודשת בעונה, בזכות AXN, הבהירה לי שזה ממש לא כך. הם חיפשו את עצמם בהתחלה, אבל מהר מאוד מצאו בדיוק את המהות של סטארגייט. והפרק הזה הוא ללא ספק אחד הפרקים שמראים לנו בדיוק מהי סטארגייט ומדוע היא אחת מסדרות המד"ב הכי טובות שאי פעם נוצרו. כמה נקודות נוספות על הפרק:
היחסים בין חברי הצוות בפרק הזה נבחנים משני כיוונים - המציאות "שלנו" והמציאות החלופית. במציאות שלנו ג'ק ודניאל ממשיכים ללכת ראש בראש מסיבה לא ממש ברורה. הדוגמה הבולטת ביותר היא שכאשר ג'ק מגיע להגיד לדניאל וסם שצריך לחזור בחזרה לכדור הארץ, דניאל שואל למה, הוא מתחיל להגיד כמה המקום שאליו הם הגיעו חשוב, אבל ג'ק פשוט מבטל אותו באומרו "אני לא רוצה לשמוע את זה." היה הורג אותו להסביר לדניאל במשפט וחצי למה צריך לחזור? במקום זה הוא נוהג בדניאל בחוסר כבוד בסיסי ביותר. הוא מתייחס אליו כאילו דניאל תמיד עושה "שטויות" כאלה והדיעה שלו לא שווה כלום בשטח. ויש כמובן את היחסים של חברי הצוות דרך המציאות המקבילה - רואים כיצד היחסים בין ג'ק לסם היו יכולים להיות (מעניין לראות שהכותבים ממשיכים בדבקות עם קו העלילה של היחסים ביניהם לאורך החצי השני של העונה הראשונה) ורואים את היחסים בין ג'ק לטיאלק בעין אחרת לחלוטין (טיאלק הורג אותו!). רואים גם למעשה איך ג'ק היה אם אבידוס כפי שאנחנו מכירים לא היה קורה - אותו ג'ק מחוספס ורציני שעדיין לא דופק חשבון. מצד שני, יכול להיות שהעובדה שהוא נלחם כאן על קיום כדור הארץ משפיעה קצת על האישיות שלו.
כולם אשכרה מתים במציאות המקבילה - טיאלק הורג את ג'ק, המונד נהרג בקרב, סם מתאבדת עם חיילי הג'אפה בקטע של "תמות נפשי עם פלישתים", קתרין נהרגת ע"י הג'אפה וטיאלק מתפוצץ ביחד עם כל ההר. זה עושה משהו בלב של הצופה, לראות את הדמויות האהובות עליו מתים ככה. אפילו אם זה במציאות מקבילה ואלו לא "באמת" הדמויות שלנו.
בפרק הזה ביססו לנו כמה עובדות שיחזרו על עצמן במהלך העונות השונות ויהפכו למעשה לעובדות מוצקות בסלע ובלתי נפרדות מהיקום - השער פתוח 38 דקות, אם מישהו בצד השני מחייג לפני שהחיוג שלנו מסתיים אז החיוג שלנו נכשל, יש מציאות מקבילה
. מגניה לראות איך הכל התחיל.
וולטר מחזיק רובה ויורה
יש משהו מיוחד בצילום של הפרק הזה, זוויות צילום וכל מיני טריקים קטנים כאלה שמעצימים את הרגשות של הצופה (הסצינה שטיאלק יורה בג'ק, הסצינה שההר מתפוצץ בסוף). אהבתי מאוד.
סתם בשביל הקטנוניות - היה מאוד חשוב בשביל העלילה של הפרק שדניאל יקח איתו למציאות המקבילה את מצלמת הוידאו שלו, אבל לפני שהוא עובר במראה, לי אישית, זה נראה שהוא בכלל השאיר אותה על השולחן. הוא שם אותה שם בשביל להוריד את התיק ואז כשהוא פותח אותו הוא מכניס לתוכו את החפצים שהיו על השולחן, אבל לא רואים שהוא מכניס את המצלמה או לוקח אותה ביד.