או מיי גאד!
אין לי מילים לתאר עד כמה אהבתי את "מכתבים מפגסוס"! אבל אנסה בכל זאת לסכם בנקודות את התרשמותי מפרק מדהים זה: * נתחיל מטיילה, אשת הקלישאות. when there's time, there's hope? כל הכבוד דארלינג. טיילה מצליחה להרגיז אותי כל פעם מחדש עם הצדקנות והחשיבות העצמית שלה. בכלל, כל הפרק הזה היה פרק ה"אנטי-טיילה" שלי, החל מהקלישאות והתנהגות ה"לא משאירים פצועים בשטח" שלה ועד לעשיית פרצופים עצובים לשפרד ושימוש בסקסאפיל (העומד בסימן שאלה) שלה על מנת להשיג את המטרות הצדקניות (והמוטעות) שלה. * נמשיך עם טורי היגינסון, שבפרק אחד הצליחה מבחינתי מצד אחד להגיע לרמות חדשות של משחק מזוויע (השיא מבחינתי היה המצמוץ הכה מיותר לכיוון פורד כשאמרה give me a moment, ומצד שני סיפקה לי את ה Wier(d) Moment של הסידרה כשרודני שאל אותה אם היא מתכננת לשלוח הודעה והיא אמרה "כן", וממש הרגשתי... משהו. * שפרד שפרד שפרד.... אם יש דמות שאני אוהבת יותר ויותר בכל פרק הרי זה המייג'ור. ההתנהגות שלו בפרק זה היה השיא במחינתי. סוף סוף גיבור ראשי שחושב עם הראש, שלא מתנהג בצדקנות ויופי נפש הכה חביבים על יוצרי טלויזיה. כל כך אהבתי את ההתנהגות שלו מול אורין, הוא לא ניסה לייפות את המצב, לא הבטיח לחזור. ראו עליו שהיה קשה לו להשאיר את כל האנשים האלה מאחור, אבל מצד שני גם ראו עליו שכאשר הוא גילה שיש יותר מדי אנשים בדרך, הוא די כיווה שידללו כמה בדרך. זה רק הוכיח לי שוב שהמייג'ור הוא לא צבוע או יפה נפש. נורא אהבתי את הפניה שלו למשפחה של סאמנר ואת הגילוי שאין לו משפחה על כדור הארץ. נ.ב מעניין מה זה העמוד שהם ראו בכפר? סוג של דילול חדש? * כל הרעיון של שליחת מסרים אישיים הביתה מאוד מאוד מצא חן בעיני. זה סיפק הצצה נוספת לתוך הנפשות הפועלות עצמן, ולא רק לאירועים. אהבתי את המסר האישי של קרסון (wish i weren't bloody here!) וכמובן את המסר של בייטס יקירי. המסר של זלנקה היה מעולה, מרגש לשמוע גם אם לא מבינים כלום. המדענית היפנית הייתה משעשעת וכך גם ההתבכיינויות של Kavanaugh. * ולסיום. אין דמות באטלנטיס שאני אוהבת יותר מרודני מק'קיי וזאת הסיבה שהשארתי אותו לסוף. בשבילי זה היה פרק מדהים נוסף מבחינת ה Rodney Moments, החל מהמסרים שהיו הרעיון (והמאמץ) שלו, כל ההערות שלו בנוגע ל 1.03(!) שניות, המסר עצמו שהיה הכי ארוך והכי מעולה - כל הפרטים האישיים הנוספים שמגלים עליו, החתול שלו, אחותו, וכמובן, leadership (בטח לא יצא לו לדבר הרבה על זה..מצחיק). היה לו כל כך הרבה ציטוטים יפים ומצחיקים בפרק הזה אז אני לא יכולה להביא את כולם, ולכן נסיים ב there's gold in here! עד הפרק הבא....
אין לי מילים לתאר עד כמה אהבתי את "מכתבים מפגסוס"! אבל אנסה בכל זאת לסכם בנקודות את התרשמותי מפרק מדהים זה: * נתחיל מטיילה, אשת הקלישאות. when there's time, there's hope? כל הכבוד דארלינג. טיילה מצליחה להרגיז אותי כל פעם מחדש עם הצדקנות והחשיבות העצמית שלה. בכלל, כל הפרק הזה היה פרק ה"אנטי-טיילה" שלי, החל מהקלישאות והתנהגות ה"לא משאירים פצועים בשטח" שלה ועד לעשיית פרצופים עצובים לשפרד ושימוש בסקסאפיל (העומד בסימן שאלה) שלה על מנת להשיג את המטרות הצדקניות (והמוטעות) שלה. * נמשיך עם טורי היגינסון, שבפרק אחד הצליחה מבחינתי מצד אחד להגיע לרמות חדשות של משחק מזוויע (השיא מבחינתי היה המצמוץ הכה מיותר לכיוון פורד כשאמרה give me a moment, ומצד שני סיפקה לי את ה Wier(d) Moment של הסידרה כשרודני שאל אותה אם היא מתכננת לשלוח הודעה והיא אמרה "כן", וממש הרגשתי... משהו. * שפרד שפרד שפרד.... אם יש דמות שאני אוהבת יותר ויותר בכל פרק הרי זה המייג'ור. ההתנהגות שלו בפרק זה היה השיא במחינתי. סוף סוף גיבור ראשי שחושב עם הראש, שלא מתנהג בצדקנות ויופי נפש הכה חביבים על יוצרי טלויזיה. כל כך אהבתי את ההתנהגות שלו מול אורין, הוא לא ניסה לייפות את המצב, לא הבטיח לחזור. ראו עליו שהיה קשה לו להשאיר את כל האנשים האלה מאחור, אבל מצד שני גם ראו עליו שכאשר הוא גילה שיש יותר מדי אנשים בדרך, הוא די כיווה שידללו כמה בדרך. זה רק הוכיח לי שוב שהמייג'ור הוא לא צבוע או יפה נפש. נורא אהבתי את הפניה שלו למשפחה של סאמנר ואת הגילוי שאין לו משפחה על כדור הארץ. נ.ב מעניין מה זה העמוד שהם ראו בכפר? סוג של דילול חדש? * כל הרעיון של שליחת מסרים אישיים הביתה מאוד מאוד מצא חן בעיני. זה סיפק הצצה נוספת לתוך הנפשות הפועלות עצמן, ולא רק לאירועים. אהבתי את המסר האישי של קרסון (wish i weren't bloody here!) וכמובן את המסר של בייטס יקירי. המסר של זלנקה היה מעולה, מרגש לשמוע גם אם לא מבינים כלום. המדענית היפנית הייתה משעשעת וכך גם ההתבכיינויות של Kavanaugh. * ולסיום. אין דמות באטלנטיס שאני אוהבת יותר מרודני מק'קיי וזאת הסיבה שהשארתי אותו לסוף. בשבילי זה היה פרק מדהים נוסף מבחינת ה Rodney Moments, החל מהמסרים שהיו הרעיון (והמאמץ) שלו, כל ההערות שלו בנוגע ל 1.03(!) שניות, המסר עצמו שהיה הכי ארוך והכי מעולה - כל הפרטים האישיים הנוספים שמגלים עליו, החתול שלו, אחותו, וכמובן, leadership (בטח לא יצא לו לדבר הרבה על זה..מצחיק). היה לו כל כך הרבה ציטוטים יפים ומצחיקים בפרק הזה אז אני לא יכולה להביא את כולם, ולכן נסיים ב there's gold in here! עד הפרק הבא....
)