טוב המורה! אפשר לצאת לפיפי??חחח
האם האהבה היא יצר אגואיסטי? לפני שאענה על שאלה זו, יש לדון בשאלות: מהו אגואיזם ומהי אהבה? בניגוד לרבים אחרים, שטוענים כי כל מעשה הוא אגואיסטי מכיוון שהאדם לעולם לא יעשה מעשה שלא יגרום לו אושר בעקיפין, אני חושב שברגע שהאדם מעניק אושר גם לסובבים אותו בעשיית המעשה – המעשה אינו אגואיסטי. אני נוטה להזדהות עם העמדה שטוענת כי המעשה הוא אגואיסטי רק כאשר האדם יפעל בכל דרך אפשרית ע"מ להשיג את אושרו, כאשר הדרך אל האושר כלולה ברמיסת אנשים אחרים, ללא כל התחשבות בשום דבר מלבד טובתו שלו, וללא כל מחשבה מוסרית. ע"פ "המשתה", בו פילוסופים דנים בשאלה "מהי אהבה?", ניתן לראות כי מספר פילוסופים (פאוסוניאס ואריסטופאנס למשל) טוענים כי ישנם שני סוגים של אהבה: - האחת היא אהבה שטחית, שהיא בדרך- כלל בין גבר לאישה. כאשר אהבה זו נועדה לממש צורך פיזי של האדם, והיא אינה אהבה אמיתית. - השניה היא האהבה השמימית, בין גבר לגבר, מתוך מחשבה כי רק הגברים מסוגלים לדעת אהבה אמיתית. לעומת הגישה הזו, אני מזדהה עם גישתו של אגתון, שהיה משורר ולא פילוסוף, והוא בניגוד לפילוסופים התייחס לאהבה עצמה והלל אותה ולא את אושרו של האדם. ע"פ אגתון, קיימת רק אהבה אמיתית אחת, וכאשר יש קשר בין בני- אדם שבא לממש את הצורך הפיזי, הוא אינו אהבה. עכשיו, לאחר שהבהרתי את עמדתי בנושא האגואיזם ובנושא האהבה, אנסה לענות על שאלתי. מכיוון שלדעתי ישנה רק אהבה אחת, האהבה השמימית, המעניקה אושר לשני בני- האדם, היא אינה נובעת מיצר של האדם להגיע את האושר דרך רמיסה של רגשות האדם השני. אמנם האהבה מתממשת מן הרצון של האדם להיות מאושר ושיהיה לו טוב, אך בראש ובראשונה היא נובעת מהצורך להסב אושר לבן הזוג. מכאן, כאשר קיים רגש בין בני- אדם שהוא אגואיסטי, הוא אינו הדדי, ולכן אינו אהבה. נראה מובן מאליו כי האהבה קיימת ע"מ שלאדם יהיה טוב. ולכן, רבים מסיקים כי היצר של האדם לאהוב ולהיות נאהב נובע מתוך מחשבה אגואיסטית. אך לדעתי, המסתמכת על דעתו של פידרוס מתוך "המשתה", האהבה מעניקה לאדם השראה לעשות הכל למען אהובו ע"מ שיהיה לו טוב, ועצם עשיית מעשים אלו מעניקה לאדם המאוהב את הסיפוק והאושר. לכן, כאשר האדם מספק את היצר שלו לאושר בדרך האהבה ע"י הסבת אושר לאדם אחר – אם האהבה היא אמיתית, היא לעולם לא תהיה יצר אגואיסטי. טוב המורה??????תביאי לי פתק להורים.....חחחחחח