שתהיו בריאים
יש לי שאלה כאן אל כולם תגידו לי, עברתם טירונות בכלל? איך בכלל אפשר לומר שטירונות זה כיף? אני עכשיו בבית פעם ראשונה אחרי שבועיים בזיקים. אמנם נכון, הטירונות הכי קלה שיש לבנות, דרישות הכושר הגופני הן בדיחה אבל היחס... היחס של המכיות הוא פשוט נורא. קשה לי להבין איך אפשר לרצות להיות בתפקיד הזה. אני יודעת שזה הצגה, ובאמת מקווה בשבילן שבחיים האמיתיים שלהן הן לא ככה אבל זה לא מעלה ולא מוריד כלום. אז יופי. אנחנו בסך הכל טירוניות מושתנות, ועוד בלי שום קרביות ברזומה העכשוויות או העתידית, אבל זו לא סיבה להיות ככה רע. באמת שלא קשה. יש צחוקים, הבנות האחרות איתי מקסימות, הכל עובר וזורם אבל המפקדות פשוט רעות איתנו. היחס עצמו. רק על זה אני מדברת. כולן מחכות ל"שבירת דיסטנס" בסוף הטירונות, שתהיה ביום שלישי. לא מחכה לזה בכלל. לא אכפת לי מהן, לראות מה יש בהן מעבר ל´הקשב המפקדת´. אל תבינו לא נכון. אני לא מפונקת, וידעתי שזה בדיוק מה שיהיה. שורה תחתונה, המילה הנרדפת לטירונות זה השפלה. אנחנו כוח עבודה זול וזמין (במיוחד עכשיו בנקיונות של פסח השנתיים) ובכלליות כן צריכה להיות איזשהי תקופת מעבר בשביל לסגל אותנו לחיי הצבא, גם אם כל קשר לטירונות לבין השירות יהיה מקרי בהחלט. אבל זה לא תירוץ לדעתי. המזל שלי שהכל זורם אצלי ובאמת אני מצליחה לראות מעבר ולהנות שם, כי יש בטירונות הרבה אספקטים נפלאים. כלכך כיף להכיר אנשים חדשים, קצת לשנות אוירה אחרי אזרחות של כמעט שמונה חודשים אחרי בי"ס, המשמעת היא לא נוראה. פשוט לא לאחר ולזכור לקרוא להן הקשב המפקדת, וכמובן, לא להגיב, גם אם מתחשק מאוד. אבל שוב. זה לא משנה כלום. בדיעבד, אזכור את השבועיים וחצי המסכנים האלה כחוויה נעימה, כי הזכרונות הרעים מתעמעמים עם הזמן, אבל עד אז, זה המצב. בקיצור. אם להיות מכית זו משאת נפשך, שיבושם לך. פשוט תזכרי שגם אם יש לך סמכות ודרגת רב"ט על זרוע לאחר 4 חודשים בלבד, זה לא אומר שהטירוניות הן לא בני אדם.
-שני-
אבל נשארו רק שלושה ימים, וכבר גיליתי כמה 24 שעות זה זמן קצר. אז באמת חפיף. הכל תלוי בסוג האנשים, לדעתי. ובמקרה שלי נפלתי טוב. אשקה במצ"ר (מצב רוח) מאוד חיובי