"..אני בורח. כמו אז מהיאוש בעייניכם מהעצבות והאבדון. וסיפורי הזוועה שרודפים אותי כמו הייתי איתכם בגיא ההריגה. כשאבא הוביל גופות עקודים למשרפות. אחרי שהוציאו מהם מה שיכלו. שיני זהב................................................ אני יכול לדקלם את זה מתוך שינה. ואת אמא שהפכת למכונת ילדים נקמה בגרמנים אמרת. ונקמת בנו.בנייך ובנותייך.כי לא הייתה לנו אמא. טבעת בים העמל ומלחמת הקיום. לא סלחתי לכם כול חיי. לא יכולתי לסלוח.." היום במכתב שלא נשלח אחרי שנים רבות הוא סולח