4 חודשים עברו ומרגישה יותר מחוזקת
" "שום דבר לא השתנה, עדין אותם צעקות, אותו הבכי. עדין הוא לא מאפשר לי לבכות, בגלל אותם ההבטחות מיותרות. אני כבר לא בוכה על כל דבר. אבל לפעמיים יוצא. זה משהו בלתי נשלט. אני כל כך מצטערת על כל מה שעבר ועשיתי. אין לי איך להתנצל, אין לאן לחזור, אין לי איך להתמודד. אין לי למי לספר ונמאס להיות הסנובית הדרמתית, למרות שאני כבר לא רואה את עצמי ככה, אני כבר לא בוכה ליד כולם, שותקת ולא עושה שטויות. אני למדתי שלהשאיר לעצמי, בטוח את כל הבעיות שלי זה הדבר הכי נכון בעולם. אחרים יוכלו להשתמש בזה לרעתי כמו שכבר עשו, וזה הדבר האחרון שאני רוצה. החתך האחרון שלי היה ממש ממש מזמן ככה שכל הכבוד לי בקטע הזה לא? חיח זה היה הכי רציני שהשאיר צלקת לשמחתי היא בכף היד ולא רואים, היא נראת עוד קמט או משזה לא יהיה. אני הבנתי גם עוד משהו, שזה פשוט העתיד שלי, לפתור בעיות. אבא שלי הפסיק אז האחים שלי מתחילים. אני כל כך רוצה ללכת מפה או שמישהו סתם יבוא ויחבק אותי ויגיד לי שהכל יעבור עוד מאט, אבל שום דבר משתי אלה לא יקרה. חיי יפים, אני לא אומר שלא, יש לי חברות, אני מצליחה יחסית טוב בלימודים, יש לי ידידים ממש נחמדים ולא חסר אקשן. אבל גם יש הרבה דברים שכן חסרים לי, כמו הבנה, איזה מילה טובה מידי פעם, או סתם אפילו חיבוק טיפשי. אני לא אספר מה שעבר עלי כי עדין יש לי פחד שיגלו מי אני ואני מקווה שעם יגלו ישאירו את זה לעצמם ולא ישתמשו בזה."
קישור